בש"פ 8570/22

תקציר

העתירה למעצרו של המשיב מאחורי סורג ובריח עד לתום ההליכים המשפטיים התקבלה, בעיקר בשל מסוכנות משמעותית הנשקפת מהמשיב. לפי סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי נקבע כי קיימות ראיות לכאורה התומכות במעשים הנטענים ובעילות מעצר בשל המסוכנות הנשקפת מהמשיב. בעוד שבית המשפט המחוזי הכיר בחולשות ראייתיות בכל הנוגע לסחיטה באיומים, הוא הציע מעצר בפיקוח אלקטרוני, אך הדבר סותר את עמדתו של בית המשפט העליון לגבי האיום המשמעותי של המשיב. המעשים, לרבות איומים בסחיטה כלפי העוסקים בעובדי נדל"ן ומלונאות, הצביעו על סכנה ממשית המחייבת מעצר. בית המשפט שקל גם את חומרת העבירות הכלכליות המיוחסות למשיב, שעניינן מעשי מרמה רחבי היקף ומניפולציות להעלמת כספים. למרות המלצות שירות המבחן למעצר בית, בית המשפט מצא אותן אינן עולות בקנה אחד עם הפרופיל של המשיב ועם הפוטנציאל להפרות עתידיות. לפיכך, החזקת המעצר מאחורי סורג ובריח הייתה מוצדקת, ללא קשר ליחס בלתי שוויוני שנתפס בהשוואה לנאשם השותף מנסורה, שכן הם עמדו בפני אישומים שונים. ההחלטה מדגישה את המסוכנות הטמונה במעשיו של המשיב, גוברת על חלופות כמו מעצר בית ומשקפת צורך במעצר עד לסיום ההליכים.