ת"א 40715-03-18

תקציר

התובע הגיש תביעה נגד הנתבעת, מפעילת משטח החלקה על הקרח, לאחר שנפגעה בעת שהשתתפה בפעילות החלקה שאורגנה על ידי הנתבעת. התובעת טענה כי הנתבעת הפרה את חובת הזהירות הקונקרטית שלה בכך שלא דאגה לשלומם של הלקוחות המשתמשים במגרש. לגופו של עניין, טען התובע כי החליק ונפל עקב שלולית נוזלים על פני משטח ההחלקה, וכתוצאה מכך נגרם לו שבר ברגלו. מנגד, הנתבעת הכחישה כל רשלנות וטענה כי פציעתו של התובע נגרמה כתוצאה מהסיכונים הטבעיים הכרוכים בהחלקה על הקרח. בית המשפט בחן את הראיות שהציגו הצדדים ומצא כי עדותו של התובע, שהייתה הראיה היחידה התומכת בטענתו, אינה אמינה. השופטת ציינה מספר סתירות ושינויים בגרסתו של התובע לאירועים, בעיקר בנוגע לסיבת נפילתו. כמו כן, התובע לא הציג כל ראיה שתתמוך בטענתו כי הייתה שלולית נוזלים על המגרש. מנגד, הציגה הנתבעת את עדויות עובדיה, אשר ציינו כי הסבירות להימצאות נוזלים על המשטח נמוכה ביותר וכי נהלי הבטיחות נשמרים. בסופו של דבר, בית המשפט פסק לטובת הנתבע, והגיע למסקנה כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו. השופט קבע כי נפילתו של התובע נבעה מאיבוד שיווי משקל או מכישורי החלקה לקויים, שניהם סיכונים טבעיים הקשורים להחלקה על הקרח. לפיכך, לא ניתן להטיל על הנתבע אחריות לנזקי התובע. השופט הדגיש כי לא ניתן לצפות מהנאשם להקצות מדריך לכל משתתף או להבטיח שהמחליקים לא יאבדו את שיווי משקלם. כל צד יישא בהוצאות המשפט שלו, אך התובע ישלם לנתבע 15,000 ₪ שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט.