ע"א 22231-03-17

תקציר

הערעור הוא על החלטת בית משפט השלום בחדרה הדוחה את התביעה שכנגד של המערערים. התביעה שכנגד הוגשה בתגובה לתביעה לפירוק שיתוף בשתי חלקות קרקע. בעוד שהמערערים הסכימו עם הפירוק, הם טענו כי הוא צריך להיות על פי חלקי הבעלות בפועל בחלקות, ולא על פי החלקים הרשומים בטאבו. כדי להצדיק את טענותיהם, הצביעו המערערים על טעות מדידה שאירעה במהלך הליך יישוב המקרקעין בשנות השלושים, שהביאה לרישום שגוי של גבולות החלקות הנדונות. התביעה שכנגד ביקשה מבית המשפט לקבוע את הגבולות הנכונים או לפצות את המערערים כספית על השטחים שאבדו עקב טעות המדידה. בית משפט קמא דחה את התביעה שכנגד משני טעמים: ראשית, היא התיישנה; ושנית, המערערים היו מנועים מלטעון טענות כאלה על יסוד חוק המקרקעין ופקודת הסדר זכויות במקרקעין. בנוסף, מצא בית המשפט כי אין לו סמכות לדון בתביעה שכנגד כנגד המשיב 9, שלא הגיש תביעה נגד המערערים. שופטי הערעור הסכימו עם דחיית התביעה שכנגד בעניין הסכסוך הטריטוריאלי על ידי בית משפט קמא, שכן רישום גבולות המקרקעין בטאבו נחשב סופי ולא ניתן לערער עליו. עם זאת, השופטים תיקנו את החלטתו של בית משפט קמא בנוגע לסעדים הכספיים המבוקשים על ידי המערערים. התביעה שכנגד לפיצוי כספי דינה להידחות ולא להידחות על הסף, שכן למערערים צריכה להיות הזדמנות להגיש תביעה נפרדת לסעדים אלה. עוד קבעו השופטים כי כל צד יישא בהוצאותיו, שכן הערעור לא נקבע כמיותר ביחס לתביעות הכספיות.