עמ"נ 47873-01-19

תקציר

החלטת בית המשפט היא כי הערעור על החלטת ועדת הערר נדחה. בפסק הדין נקבע כי תפקידו של בית המשפט בערעורים מנהליים הוא לבחון האם ההחלטה נשוא הערעור מושפעת מחוסר סבירות מהותי או מפגמים קיצוניים כגון שיקולים זרים, מה שאין כן כאן. החלטת ועדת הערר היא עניינית, מבוססת ונטענת באופן סביר, ואין לבית המשפט בסיס חוקי להתערב. הטענות שהציגה המערערת, ביחס לשטח החנות, השימוש במחסן ואזור הפריקה והטעינה, היו כולן מבוססות עובדתית והוועדה התייחסה אליהן כראוי, על סמך הראיות שהוצגו. גם החלטות הוועדה בנוגע לשימוש במחסן ובאזור הפריקה, שהתבססו על ביקור בנכס, אינן ניתנות לערעור. גם טענות המערערת בנוגע לשטח התפירה לא זכו לתימוכין, וקביעת הוועדה, על סמך ביקורה, כי השטח שימש לאחסון סחורה, עומדת בעינה. זאת ועוד, גם טענות המערערת ביחס לתצהירי עדי המשיב לא היו משכנעות, שכן אלה לא הוגשו ערעור בפני ועדת הערר והחלטת הוועדה נתמכה בראיות אלה. בית המשפט דחה גם את טענות המערערת בנוגע לחצר הפריקה והטעינה, שכן הן לא הוסברו או היו מוצדקות דיין. לבסוף, בית המשפט הבהיר כי התחשיבים בנוגע לחובות, ריבית והבדלי הצמדה לארנונה הוצגו במסגרת משא ומתן לפשרה ואינם טענות תקפות בערעור זה. לפיכך, הערעור נדחה על כל חלקיו, והמערערת נושאת בהוצאות המשיב וחברת חוצות המפרץ, בסך 25,500 ₪, שישולמו בתוך 30 יום.