עפ"ת 22020/09

תקציר

לאחר בחינה מדוקדקת של הודעת הערעור, תיק בית משפט קמא ושמיעת טיעוני הצדדים, הגיע השופט למסקנה כי יש לדחות את הערעור על הסף. השופט מצא כי הרשעתו של המערער הייתה מוצדקת, שכן הוא נמנע מלהתייצב בבית המשפט פעמים רבות, וגם העונש שהוטל עליו היה חוקי. השופט הדגיש כי למערער ניתנו מספר הזדמנויות להציג את טענותיו בבית המשפט, ולא ניתן להאשים את היעדרו באיש זולתו. בנוסף, השופט לא השתכנע כי רשלנות סניגורו של המערער מהווה רשלנות חמורה או שיש לה השפעה כלשהי על התוצאה. גם טענותיו של המערער בדבר חפותו ומהימנות תוצאות בדיקת הנשיפה לא צלחו, שכן השופט הסתפק בראיות שהוצגו ובחוקיות המכשירים בהם נעשה שימוש. כמו כן, השופט הדגיש את חומרת הנהיגה בשכרות ואת הצורך בהרתעה במקרים כאלה. העונש שהטיל בית משפט קמא נמצא סביר ומצוי בטווח המקובל, במיוחד נוכח כוונת המחוקק שעמדה מאחורי קביעת עונש מינימום בעבירות מסוג זה. ככלל, קבע השופט כי לא היו טעמים משכנעים המצדיקים התערבות בהחלטת בית משפט קמא, ועל כן הערעור נדחה. המערער נדרש למסור את רישיונו עד ליום 1.1.2010.