ע"פ 50/71
פסק-דין עליון
תקציר
המקרה הנדון נסוב סביב מערער שהודה כי החנה את רכבו בסמוך לבית בדרך יפו-תל אביב, אך טען כי המקום בו חנה אינו מדרכה, שכן הוא אינו סלול. בית המשפט העליון פסק נגד המערערת בקובעו כי המונח "מדרכה" בתקנות התעבורה כולל שבילים לא סלולים. קביעת ייעודה ומיקומה של מדרכה קודמת למצבה הפיזי, ודי בהפרדת הכביש מהמדרכה בחלוקה ברורה, כגון אבני שפה, כדי לסווגה ככזו. בנוסף, כלל הפרשנות המחמירה במשפט הפלילי, לטובת הנאשם, אינו חל על מקרה זה, שכן מדובר בעבירה על תקנת הציבור שמטרתה להגן על הציבור מפני תאונות ותקלות. פסק הדין, שאישר את החלטת הערכאה הנמוכה יותר, מצא את המערער אשם בהפרת תקנות התעבורה ואישר את הקנס שהוטל עליו. השופט עציוני, יחד עם השופטים ברנזון וקיסטר, הסכימו עם ההחלטה.
חקיקה מקושרת
ע"פ 50/71 אנוש בר-שלום נ' מדינת ישראל, עליון (26.4.1971)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.