רע"פ 4144/15

תקציר

בפסק דין זה בחן בית המשפט בקשה למתן רשות ערעור פעם נוספת, וציין כי ערעורים מסוג זה אינם נענים בדרך כלל אלא אם הם מעלים סוגיות בעלות חשיבות כללית או משפטית משמעותית, כפי שנקבע בפרשת חניון חיפה. בית המשפט מצא כי בעניינו של המבקש לא הוצגו שאלות משפטיות עקרוניות או סוגיות כלליות חדשות, שכן כל הטענות היו ספציפיות לנסיבותיו הפרטניות וזכו להתייחסות הולמת הן על ידי בית משפט השלום והן על ידי בית המשפט המחוזי. נמצא כי טענות המערער קיבלו תשובות סבירות בפסקי הדין הקודמים. יתר על כן, העונש נקבע כהולם ולא כחריגה משמעותית מהמדיניות שנקבעה, ואינו מצדיק ערעור נוסף. בית המשפט קבע כי שתי הערכאות הנמוכות שקלו כראוי את כל הנסיבות הרלוונטיות, הציעו הסברים מפורטים וציינו כי עונש מאסר של שישה חודשים הוא מתאים. באשר לתסקיר שירות המבחן, חזר בית המשפט והדגיש כי אמנם מדובר בהערכות מקצועיות, אך מדובר בהמלצות בלבד, ולבית המשפט שיקול דעת לשקול את כל הגורמים. בית המשפט המחוזי התחשב בדו"ח והכיר בו כגורם מקל, אך בסופו של דבר החליט שלא לאמץ את המלצתו. בנוסף, בית המשפט לא מצא חוסר עקביות מהותי בגזר הדין בהשוואה למקרים דומים. כתוצאה מכך, דחה בית המשפט את בקשת רשות הערעור, והפך כל בקשה לעיכוב ביצוע ללא רלוונטית. ההחלטה ניתנה ב-16 ביוני 2015.