ת"א 19118-12-13

תקציר

התובעת, חברה ליבוא משקאות חריפים, עתרה לבית המשפט לקבלת מספר הקלות הצהרתיות בגין התנגדותה להודעת גירעון מטעם הנתבעת, ודרשה הפרשי מס בסך 2 מיליון ₪ בגין שתי עסקאות יבוא משקאות חריפים בשנים 2011-2012. התובעת טענה כי דיווחיה על מחירי היבוא היו מדויקים וביקשה הצהרות בטלות בגין הודעות החיוב והגירעון, אי קיום חוב ואי חילוט ערבויות בנקאיות. בינתיים עמדה הנתבעת על חוקיות החלטתה וטענה כי התובעת דיווחה בחסר על מחירי הטובין המיובאים. בית המשפט פסק לטובת הנאשם. נמצא כי התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה בערעור על חוקיותה של הודעת הגירעון וסכומה. תכתובות דוא"ל ומסמכים נוספים שנתפסו הצביעו על קשר בין עסקאותיו של התובע לבין עסקאות של חברה הקשורה למרצ, המעורבת בפרשה. למרות טענות התובעת לתשלום לספק הונגרי, GDC, מצא בית המשפט נקודות התאמה רבות בין הזמנות התובעת לבין אלה של חברת מרצ, EGT, לרבות התאמת סוגי וכמויות המשקאות. העד היחיד של התובעת, באסנינו, סיפק הסברים לא משכנעים והכחיש כל קשר, דבר שבית המשפט מצא מדהים בהתחשב בראיות הרבות שהוצגו על ידי הנתבע. זאת ועוד, בית המשפט לא השתכנע מטענות התובעת בדבר אי קבילות ראיות הנתבעת, שכללו מסמכים שנתפסו ממחשבו של מרצ ומידע מרשויות מכס זרות. בית המשפט ציין כי רשויות מנהליות אינן כבולות לדיני ראיות נוקשים ויכולות להסתמך על הוכחות סבירות. גם היעדר הליכים פליליים נגד התובע או מרצ לא היה בו כדי לשלול את תוקפה של הודעת הגירעון. בסופו של דבר, הגיע בית המשפט למסקנה כי התובעת לא הוכיחה די הצורך את אי דיוקה של הודעת הגירעון או את נכונות מחיריה המדווחים. הימנעותו של התובע מלהביא עדויות או הסברים משכנעים, בשילוב עם ראיות הנתבע, הביאו את בית המשפט לדחות את התביעה. התובע חויב בהוצאות הנתבע ובשכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ₪, כאשר הפיקדון הקודם בסך 7,000 ₪ יועבר לנתבע.