עת"מ 471/04

תקציר

העותרים, תושבי שכונת רמת דניא בירושלים, עתרו לבית המשפט נגד החלטות הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה ירושלים ומשיבים נוספים, בעניין אישור תכנית מתאר מקומית (מס' 4920א') לשטח קרקע של כ-9.66 דונם בשכונתם. התכנית מאפשרת הקמת מבנה בשטח של 25,000 מ"ר למרפאות, מסחר וספורט, במקום תכנית קודמת משנת 1997 (מס' 4920), שאפשרה מבנה דומה אך עם חלוקת שימושים שונה. העותרים טענו כי התכנית החדשה תפגע במרקם התכנוני של השכונה ובפארק הסמוך לה, וכי אישורה כרוך בפגמים פרוצדורליים ותכנוניים שונים. הם ביקשו לבטל את התוכנית, ולחילופין להורות על דיון חוזר. המשיבים טענו כי אישור התכנית לא היה כרוך בפגמים כלשהם, וכי יש לדחות את טענות העותרים בשל שיהוי ניכר בהגשת העתירה. בית המשפט קבע כי הוועדה המחוזית מוסמכת לשקול מחדש את החלטתה הקודמת לדחות את התוכנית, כאשר נטען כי השתנו הנסיבות בדבר הצורך בשטחי מסחר נוספים באזור. עם זאת, היה על הוועדה להגיש מחדש את התכנית לוועדה המקומית או לכל הפחות להתייעץ עמה בטרם קיבלה את החלטתה להפקיד את התכנית. עם זאת, פגם זה לא הצדיק את ביטול ההחלטה, שכן הוועדה המקומית נמנעה מלכתחילה מלתת את דעתה על התכנית, והגופים המקצועיים המייעצים לה הביעו את עמדתם בפני הוועדה המחוזית. בית המשפט לא מצא כל הצדקה לטענות התכנוניות של העותרים נגד התוכנית, וקבע כי ההחלטות להפקידה ולאשרה לאחר הליך ההתנגדות אינן חורגות ממתחם הסבירות. בית המשפט דחה גם את טענות העותרים בדבר הפגמים הנטענים בהליך הדיון החוזר בוועדה המחוזית, למעט אי רישום דברי מהנדס העיר, אשר היוו פגם פרוצדורלי. עם זאת, בנסיבות המקרה הנוכחי, פגם זה לא הצדיק את ביטול החלטת הוועדה. עוד קבע בית המשפט כי הכללתו בתכנית של שטח ציבורי פתוח בבעלות העירייה, המיועד לחניה ולדרך, אינה בלתי חוקית, שכן היא לא הוקצתה ליזמים, וממילא טענה זו נדחתה גם בשל שיהוי העותרים. לבסוף, קבע בית המשפט כי יו"ר הוועדה המחוזית פעל בסבירות כאשר סירב להעניק לעותרים רשות ערעור על החלטת הוועדה בפני המועצה הארצית לתכנון ולבנייה, שכן השינויים בתכנית החדשה ביחס לקודמתה היו שינויים בתמהיל השימושים בלבד, ולא עוררו סוגיות תכנוניות וציבוריות רחבות. לאור האמור לעיל, העתירה נדחתה, והעותרים חויבו לשלם את הוצאות המשיבים.