ת"א 1100/06

תקציר

התביעה, שהוגשה על ידי ש.ד. ובנו הקטין נ.ד., נגד מדינת ישראל, ביקשה פיצויים בגין נזקים שנגרמו לכאורה כתוצאה מהחקירה הרשלנית של המשטרה והחלטת התביעה להגיש כתב אישום נגד ש.ד. בגין רצח אשתו. עוד טענו התובעים כי רשויות הרווחה כשלו בהגנה על הקטין מפני התעללות מצד דודו, שהתגורר עם סבו וסבתו לאחר מות אמו. ס.ד. כינה את הדיווח של מד"א "יריית התאבדות". אנשי מד"א מצאו את אשתו ללא רוח חיים עם פצע ירי והזעיקו את המשטרה. ס.ד. מסר מספר הודעות סותרות במשטרה ולאחר מכן נעצר כחשוד ברצח אשתו. לא נמצאו ראיות ישירות המאששות את מעורבותו של ס.ד. ברצח, מה שהוביל את התביעה לשנות את סעיף האישום להריגה. ס.ד. זוכה מכל אשמה. השופט קבע כי חקירת המשטרה נוהלה ביעילות ובהגינות, אם כי נפלה טעות בשיקול הדעת בנוגע לטיפול בראיות טביעות אצבע פוטנציאליות. עם זאת, טעות זו לא שללה מס.ד. את האפשרות להוכיח את חפותו, שכן בסופו של דבר הוא זוכה. השופט מתח ביקורת על החלטת התביעה להגיש כתב אישום נגד ס.ד. בגין רצח, וקבע כי היא בלתי סבירה וטעות בשיקול הדעת, אך לא רשלנית. באשר להתנהלות רשויות הרווחה, מצאה השופטת כי הן פעלו כראוי ובמהירות בהשמת הקטין אצל סבו וסבתו, ואין כל ראיה התומכת בטענה כי הדוד התעלל בקטין. השופט הגיע למסקנה כי התביעה משוללת כל יסוד ודחה אותה, והורה לש.ד. לשלם לנתבע 10,000 שקל שכר טרחת עורך דין.