סע"ש 71446-07-18

תקציר

התובע, מנהל ענף גלישה, תבע את מעסיקו לשעבר בגין פיטורים שלא כדין והפרת חוזה, ודרש פיצויים בסך 100 אלף שקל. הנתבעת טענה כי הפיטורים היו חוקיים, בנימוק של חוסר רווחיות בענף הגלישה. השופטת קיבלה את גרסת הנתבעת, וקבעה כי למעסיק עומדת הזכות לפטר את התובע במסגרת הפררוגטיבה המנהלית שלו וכי הזכות הקניינית במקום העבודה מעוגנת בחוק היסוד. כמו כן, השופטת קבעה כי תביעת התובעת לפיצויים בגין פיטורים שלא כדין והפרת חוזה אינה מבוססת, שכן הנתבעת לא הפרה את הסכם העבודה ופעלה בתום לב. באשר לשכר הקובע לצורך חישוב פיצויי פיטורים, החליטה השופטת כי יש לסווג את רכיב ה"בונוס" בתלושי השכר של התובעת, המהווה 40% מרווחי פעילות הגלישה, כרכיב שכר. השכר הקובע חושב כ-14,156 ש"ח, והתובעת הייתה זכאית לפיצויי פיטורים בסך 11,306 ש"ח, בנוסף לסכום שאינו שנוי במחלוקת שכבר שולם. עם זאת, השופטת דחתה את תביעת התובעת להלנת פיצויי פיטורים, שכן מדובר ברכיב שנוי במחלוקת בין הצדדים. התובע תבע גם פיצוי בגין אובדן הודעה מוקדמת, ימי חופשה שלא נוצלו, דמי הבראה, עבודה בשעות נוספות ועבודה בשבתות. השופט פסק לטובת התובע בתקופת ההודעה המוקדמת ופסק 16,449 ₪. באשר לימי החופשה, קיבלה השופטת את גרסת הנתבע לפיה התובע ניצל את כל ימי הזכאות שלו ולכן אינו זכאי לפדיון. עוד קבעה השופטת כי לתובע חייבים 396 ₪ דמי הבראה. בניגוד לטענות התובע בגין שעות נוספות ועבודה בשבת, קבעה השופטת כי משרתו של התובע מחייבת מידה מיוחדת של אמון אישי, ולכן הוא פטור מחוק שעות עבודה ומנוחה. מכאן, שהתובעת לא הייתה זכאית לגמול שעות נוספות. השופטת הורתה לנתבעת לשלם לתובע 11,306 ₪ עבור פיצויי פיטורים, 16,449 ₪ עבור תקופת ההודעה המוקדמת, 396 ₪ עבור דמי הבראה, 5,763 ₪ עבור הפרשות לפנסיה ו-2,501 ₪ עבור הפרשות לקרן השתלמות, כל זאת עם הפרשי הצמדה וריבית. השופט דחה את טענות הנתבע לקיזוז והורה כי כל צד יישא בשכר טרחתו. פסק הדין העניק לתובע הצלחה חלקית, ולשני הצדדים הייתה זכות ערעור בתוך 30 יום.