תמ"ש 15300/09

תקציר

השאלה המרכזית בפסק דין זה נוגעת לחלוקת הנכסים לאחר גירושין, והאם על בית המשפט לסטות מהחלוקה השוויונית הרגילה בין בני זוג. התובעת ביקשה חריגה מהחלוקה השוויונית בטענה לחוסר איזון בכושר ההשתכרות של שני הצדדים, טיפולי פוריות שעברה התובעת והקרבה לכאורה של התובעת במהלך הנישואין לטובת קידומו המקצועי של הנתבע. השופטת פותחת בהבהרת הדינים החלים והתקדים המשפטי בנוגע לחלוקת נכסים במקרים של אי שוויון מהותי בין בני זוג, ובפרט בכל הנוגע לכושר ההשתכרות של כל אחד מבני הזוג בעת הגירושין. השופטת מדגישה כי את סעיף 8 לחוק יחסי ממון, המתיר חלוקה לא שוויונית של נכסים, יש להחיל במשורה ובמקרים חריגים בלבד. במקרה הנוכחי, השופט מוצא כי הנישואין נמשכו תקופה קצרה יחסית של שש שנים, שבמהלכן עבדו שני בני הזוג ורכשו השכלה נוספת. השופטת אינה מוצאת ראיות מספיקות לכך שהתובעת עשתה ויתורים או הקרבות משמעותיים למען קידום הקריירה של הנתבעת או שטיפולי הפוריות שלה פגעו באופן משמעותי בהתפתחותה המקצועית. השופטת מציינת כי פערי פוטנציאל השתכרות בין הצדדים אינם רחבים דיים כדי להצדיק חלוקה לא שוויונית של הנכסים וכי שכרו הגבוה יותר של הנתבע במהלך הנישואין נבע מהעסקתו בגואטמלה, מצב המוגבל לתקופה מסוימת. לפיכך, השופט קובע כי חזקת חלוקה שווה של נכסים מתקיימת במקרה זה. השופט מורה על מכירת הדירה המשותפת ומחלק את התמורה שווה בשווה, וממנה כונסי נכסים שיפקחו על התהליך. את המטלטלין יש לחלק על ידי עריכת שתי רשימות שוות ערך, כאשר הנתבע בוחר באחת הרשימות ושאר הפריטים עוברים לתובע. כמו כן חויב התובע לשלם לנתבע הוצאות משפט בסך 15,000 ₪.