ת"פ 70182-06-20

תקציר

הנאשמים הורשעו בגידול והחזקת סמי קנבוס, עבירה חמורה המהווה סכנה משמעותית לשלום הציבור ובריאותו, נושאת עונש מקסימלי של 20 שנות מאסר, ולעיתים קרובות קודמת לעבירות אחרות. נסיבות העבירה היו כרוכות בתכנון ובתיאום בין הנאשמים. הערכים החברתיים המוגנים הנפגעים מעבירות אלה הם בעלי חשיבות עליונה, המצדיקים ענישה מחמירה ומרתיעה, מה גם שמעשיהם של הנאשמים נבעו ממניעים כלכליים ומחוב לגורמים פליליים. בית המשפט הכיר בהודאתם של הנאשמים, ובכך חסך זמן שיפוטי יקר ובהבעות החרטה שלהם. עם זאת, לנאשם 2 עבר פלילי מכביד, הכולל הרשעות מרובות בעבירות סמים. בקביעת העונש שקל השופט את מדיניות הענישה החלה על עבירות דומות, את הנסיבות הקשורות לביצוע העבירות וגורמים שאינם קשורים לעבירות, כגון נסיבותיהם הפרטניות של הנאשמים. יש לציין כי חלף זמן רב מאז ביצוע העבירות, והנאשמים הפגינו רצון להשתקם, לעבור תהליכים טיפוליים ולקיחת אחריות על מעשיהם. באיזון בין שיקולים אלה, החליטה השופטת שלא להטיל עונשי מאסר בפועל, ובמקום זאת בחרה בצווי שירות אזרחיים רחבים יותר, בהתחשב במאמצי השיקום של הנאשמים ובשיהוי בהגשת כתב האישום. על נאשם 1 נגזרו 6 חודשי מאסר על תנאי, קנס בסך 3,000 ₪, 350 שעות מאסר בפועל והתחייבות בסך 10,000 ₪ שלא לבצע עבירות סמים במשך שנתיים. על נאשם 2 נגזרו 8 חודשי מאסר על תנאי, קנס בסך 4,000 ₪, 500 שעות מאסר בפועל, התחייבות בסך 10,000 ₪ וצו מבחן לשנה. שני הנאשמים הוזהרו מפני ההשלכות של אי ציות. השופט הדגיש את חומרת עבירות הסמים ואת הצורך בהרתעה, אך שיקולי צדק ושיקום, לצד היעדר כתב אישום במועד, השפיעו על ההחלטה להטיל עונשי מאסר שלא למשמורת.