ע"ע 53757-03-19

תקציר

השופטים קיבלו את ערעור המעסיק בחלקו. הם דחו את הערעור על קביעות בית הדין האזורי כי המעסיק הפר את חוק עבודת נשים וחוק השוויון, וכי הפיצוי הלא ממוני שנפסק היה סביר. עם זאת, השופטים הסכימו עם המעסיק כי העובדת לא הוכיחה את זכאותה החוזית לעמלות. הם פירשו את סעיף הבונוס בחוזה העבודה כך שהעובדת תקבל עמלות רק בגין עסקאות שבהן היא היוותה גורם משמעותי, וכי כוונת הצדדים לא הייתה להעניק עמלות בגין מעורבות שטחית. העובדת לא הביאה ראיות מספיקות כדי להראות שהיא הייתה גורם משמעותי באף אחת מהעסקאות, ולא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה. בנוסף, השופטים הסכימו עם המעסיק כי השכר הקובע לחישוב הפיצוי הכספי יעמוד על 11,201 שקל לחודש, והורו למעסיק לשלם לעובד 30,412 שקל כפיצוי כספי בתקופת ההגנה. עוד פסקו כי העובד זכאי ל-15,450 שקל כפיצויי פיטורים ול-8,146 שקל כימי חופשה שלא נוצלו, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה. העובדת חויבה לשאת בהוצאותיה, בשל הסתרת תלושי עבודה, אך השופטים לקחו בחשבון גם את ההפרה הבוטה של חוק עבודת נשים על ידי המעסיק.