ע"א 89/63

תקציר

פסק הדין עוסק בסכסוך על שתי חלקות קרקע, 15 ו-16, שהמערערת טוענת לבעלות עליהן ולחזקה עליהן. המשיבים, שאמנם נכנסו לחלקה 15 ללא רשות וקטפו את יבוליה, טוענים כי בית משפט השלום נעדר סמכות לדון בתיק שכן מדובר בשאלת בעלות. דעת הרוב של בית המשפט המחוזי הסכימה עם המשיבים. אולם בית המשפט העליון הפך החלטה זו. בית המשפט קבע כי לבית משפט השלום סמכות לדון בתיק לפי סעיף 28 לחוק בתי המשפט, המקנה לו סמכות לדון בתביעות אזרחיות בתביעות כספיות מתחת לסכום מסוים, וכי שאלת הבעלות מתעוררת כבדרך אגב ויש לברר אותה. יתר על כן, יש לפרש את המילה "רשאי" בסעיף 35 לחוק בתי המשפט, המקנה לבתי המשפט סמכות להכריע בשאלות אגב, כ"חייב", שכן היא נוגעת לחובתו של בית המשפט ולא לרשותו. בית המשפט העליון הדגיש כי בית משפט המוסמך להעניק את הסעד המבוקש חייב לברר את כל השאלות העולות במהלך החקירה והוא פטור מלהכריע בשאלות אגב רק אם הדבר לא ישפיע על הסעד שניתן. בנוסף, טענת המשיבים כי היה על המערערת לפעול על פי ההליכים הקבועים בחוק נכסי נפקדים אינה תקפה, שכן החלקה אינה עוד בידי האפוטרופוס. לבסוף, זכות הבעלות השוויונית, לה טוענת המערערת, היא מושג מבוסס היטב במשפט המקרקעין הישראלי ולא ניתן להתעלם ממנה. לפיכך, הערעור מתקבל, והתיק מוחזר לבית משפט השלום להמשך הליכים.