עפס"פ 73257-09-24

תקציר

בפרשת אהרן אמנון נ' בית המשפט העליון מדינת ישראל, ממלא מקום נשיא המדינה, יצחק עמית, דן בערעור שהגיש המערער על החלטת בית משפט השלום לתעבורה באשדוד, אשר סירב לפסול עצמו מתיק עבירת התנועה שלו. אמנון, המייצג את עצמו, הועמד לדין בגין דו"חות מהירות שהונפקו על פי רישום רכבו, למרות שטען כי לא היה הנהג באותה עת, שכן הנהג בפועל היה מנוח. במהלך דיון הוכחות שהתקיים ב-23 בספטמבר 2024, התקיימה שיחה שלא לציטוט בה הסביר בית המשפט את אחריותו המשפטית של אמנון כבעל הרכב. אמנון ביקש לפסול את השופט, טען למשוא פנים וטען כי גישתו של בית המשפט משתמעת מפסק דין קבוע מראש באשמה ומהקלטה חלקית לכאורה של תמליל. המדינה התנגדה להצעה זו. הנשיא עמית בחן את הערעור וקבע כי אין ראיות למשוא פנים ממשי או משוא פנים כנדרש לצורך פסילה לפי חוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984. הוא הדגיש את חשיבותם של אמות מידה אובייקטיביות על פני תפיסותיו הסובייקטיביות של אמנון וציין כי ההבהרות המשפטיות שניתנו עולות בקנה אחד עם נורמות פרוצדורליות. התנהלות בית המשפט, קבע, נועדה להקל על זכותו של אמנון להציג את הגנתו, ובכך לא להפגין משוא פנים. משכך, הערעור נדחה, והחלטת בית המשפט אושרה, תוך שמירה על עמדת ההרכב לדון בתיק. פסק הדין ניתן ביום 31.10.2024.