עפ"ת 57705-12-14

תקציר

הנאשמים ערערו על הרשעתם בנהיגה בשכרות, יחד עם חומרת עונשם, שכללה פסילת מינימום של שנתיים מהוצאת רישיון נהיגה. הערעור נדחה בשני הסעיפים. השופט לא מצא סיבה להטיל ספק במהימנות העדים שהעידו נגד הנאשם, ולא בטעויות טכניות בהליכים בהם נקט בית המשפט לתעבורה שישפיעו על תוצאת התיק. הודאתו של הנאשם בשתיית אלכוהול, ביצועיו הירודים בבדיקות הפיכחון ותוצאות בדיקת הנשיפה, אשר חרגו מהמותר בחוק, נחשבו כולם כראיה מספקת לכך שהנאשם אכן נהג תחת השפעת אלכוהול. כמו כן, השופט אישר את העונש וקבע כי פסילת מינימום של שנתיים היא הרתעה סבירה, מידתית והכרחית במקרים כאלה. השופט דחה גם את טענת ההגנה כי עונש המינימום יכול להיות מותנה, והסביר כי אפשרות כזו תקפה רק אם בית המשפט ימצא נסיבות מיוחדות המצדיקות תקופת פסילה קצרה יותר. במקרה זה, השופט לא מצא נסיבות כאלה, ולכן הערעור על עונש מופחת נדחה. כתוצאה מכך, העונש המקורי עומד, והנאשם נדרש למסור את רישיונו באופן מיידי ולשלם את הקנס המתאים.