סע"ש 32733-04-18

תקציר

פסק הדין דן בתחולת חוק שעות עבודה ומנוחה על העסקתו של מר גולדברג בחברה, תוך בחינת אופי עבודתו ויכולת החברה לפקח על שעות עבודתו. בית המשפט מגיע למסקנה כי החוק חל על עבודתו של מר גולדברג וכי שעות עבודתו הרגילות היו בין השעות 8:00 בבוקר ל-16:00 אחר הצהריים, מה שמקנה לו גמישות. מהראיות עולה כי מר גולדברג נהג לשלב פעילויות פרטיות בשעות אלה, ופיזר את עבודתו לאורך כל שעות היום. באשר למשימותיו הנוספות, מקבל בית המשפט את טענת החברה כי מר גולדברג עבד שעתיים נוספות ביום מאוגוסט 2012 ואילך. בית הדין בוחן את רכיבי השכר וקובע כי שכר הבסיס עמד על 11,380 שקל נטו, כפי שנטען על ידי החברה. כמו כן, הוא בוחן את ההפרשים לגמול שעות נוספות ומחשב כי מר גולדברג זכאי ל-23,619.74 ש"ח כשכר שעות נוספות שלא שולם. החברה חויבה לשלם למר גולדברג 33,250 ₪ בגין ימי חופשה שלא נוצלו. עם זאת, טענותיו לוותק נוסף, חגים ובגדי עבודה נדחות, שכן בית המשפט קובע כי צו ההרחבה בענף תחנות הדלק אינו חל עליו. גם טענותיו של מר גולדברג בדבר אי תקינות פיטוריו והסיכונים הבטיחותיים הכרוכים בעבודתו, נדחות, שכן בית המשפט אינו מוצא ראיות לדרישות בלתי חוקיות או לחוסר תום לב מצד החברה. החברה אינה נדרשת לשלם כל פיצוי בגין עוגמת נפש הקשורה לפיטורים. בנוסף, בית המשפט קובע כי החברה כבר ביצעה את ההפרשה הסוציאלית הנדרשת לחודש ספטמבר 2017. לאור ההצלחה החלקית של תביעותיו של מר גולדברג, מחויבת החברה לשלם לו את הסכומים הנקובים בגין שעות נוספות וימי חופשה שלא שולמו. כמו כן, נדרש מר גולדברג לשאת בהוצאות החברה, בסך 10,000 ₪, בשל הפער המשמעותי בין הסכומים הנתבעים לסכומים שנפסקו.