בש"פ 2179/99

תקציר

בית משפט השלום הורה על מעצרו של המערער עד תום ההליכים. לאחר הגשת כתב האישום שחרר בית המשפט את המערער בשל השיהוי בפתיחת המשפט. באותו יום הגישה התביעה בקשה למעצרו מחדש של המערער, ובית משפט השלום נעתר לכך. המערער ערער, תחילה לבית המשפט המחוזי ולאחר מכן לבית המשפט העליון, בטענה כי לבית משפט השלום אין סמכות לעצור אותו מחדש לאחר שחרורו. בית המשפט העליון דחה את הערעור בקובעו כי לבית משפט השלום סמכות לדון בהחלטת המעצר החוזר לאחר הקראת כתב האישום. נמצא כי פסיקה קודמת בנושא לא בוטלה בחקיקה מאוחרת יותר וכי סמכותו של בית המשפט לעצור מחדש נגזרת מסעיפים 21 ו-62 לחוק סדר הדין הפלילי. זאת ועוד, בית המשפט אישר את החלטות הערכאות הנמוכות יותר לעצור את המערער בשל אופי עבירותיו ועברו הפלילי, למרות הארכת מעצרו הראשוני שלא כדין וחלקו המינורי בסחר בסמים. ההחלטה הדגישה את הצורך במאבק חריף בסחר בסמים, שגבר על השיקולים לטובת המערער.