בג"צ 8196/21

תקציר

בית המשפט דחה עתירה שערערה על החלטת ממשלת ישראל לאשר לשירות הביטחון הכללי להשתמש באמצעי מעקב טכנולוגיים כדי לסייע בבלימת התפשטות וריאנט האומיקרון של נגיף הקורונה. העותרים טענו כי ההחלטה מנוגדת לפסיקות קודמות של בית המשפט, לא הייתה צריכה להיעשות באמצעות תקנות לשעת חירום ואינה מידתית. עם זאת, בית המשפט מצא כי הנסיבות השתנו עם הופעת האומיקרון, והחלטת הממשלה הייתה תגובה סבירה וזמנית לאיום דחוף. השופטים הדגישו את היקפן המצומצם של התקנות, שחלות רק על חשודים כנשאים של אומיקרון, ואת החשיבות לפעול במהירות למניעת התפשטות הווריאנט. הם ציינו גם את יעילות הכלים של השב"כ, במיוחד לאור המספר הנמוך של מקרי האומיקרון באותה עת. בעוד בית המשפט הכיר בחששות בדבר הזכות לפרטיות, הוא הגיע למסקנה כי זמניותן של התקנות ודחיפות המצב מצדיקים את פעולת הממשלה. השופטים הדגישו את הצורך בחקיקה ראשית וקבעו לממשלה לוח זמנים קצר להחלפת התקנות בחוק, שעליו הסכימו משיבי המדינה. עם פקיעת תוקפן של התקנות נדחתה העתירה, והממשלה הייתה צפויה לזרז את הליך החקיקה.