ע"א 5160/11

תקציר

הערעור במקרה זה נסוב סביב הבעלות על זכויות בנייה עתידיות על פיסת קרקע. המערערת, סער, מכרה את הקרקע לברנוביץ', הרוכש, בתנאי שישולמו תשלומים נוספים אם יתווספו זכויות בנייה נוספות לאחר חתימת הסכם הפיתוח. הרוכש שילם את התמורה הראשונית ואת מס הרכישה, והקרקע שועבדה לבנק כבטוחה להלוואה. עם זאת, הרוכש נכנס לחדלות פירעון, מה שגרם לבנק לפתוח בהליכים למימוש השעבוד. הקרקע נמכרה, אך סער טענה כי הרוכשת לא שילמה עבור זכויות הבנייה הנוספות ולכן היא עדיין הבעלים שלהן. לחילופין, טען סער כי הבנק היה מודע לחובת הרוכש לשלם עבור הזכויות הנוספות ולכן חלה עליו גם חובה זו. אולם בית המשפט דחה טענות אלה, והסכים עם פרשנותו המילולית של הסכם המכר, לפיה יש לחשב את התמורה בגין העברת כל הזכויות במכר עם חתימת הסכם הפיתוח. יתר על כן, ביטחונות הבנק התבססו על הסכם הפיתוח ולא על הסכם הרכישה, וזכויותיו לא הוגבלו לזכויות הבנייה הקיימות אלא הורחבו לכל הזכויות הקיימות והעתידיות של הרוכש. פסק הדין הדגיש את ההבחנה בין קניין לחיוב, והבהיר כי הבעלות בקרקע הועברה במלואה לקונה, ולבנק, כמקבל המשכון, יש עדיפות על פני נושים אחרים. בית המשפט דחה גם את טענותיה של סער בדבר קיומם של יחסי נאמנות, ולא מצא כל ראיה לחובה ספציפית כלשהי שחב לה הבנק. לבסוף, מעורבותו העמוקה של הבנק בעסקי הרוכש טרם הפירוק לא הקימה אחריות לחובות הרוכש לנושים אחרים. השופטת א' ארבל והשופטת א' שהם הסכימו עם פסק הדין.