ת"פ 2106/06

תקציר

הנאשם הורשע בביצוע עסקה נוספת בנשק, בניגוד לסעיף 144(ב2) לחוק העונשין. האישום התבסס על כך שהנאשם השיג אקדח עבור אדם בשם רפי בן שימול. השניים קשרו קשר יחד, ובסופו של דבר מסר הנאשם לבן שימול אקדח טנפוליו. האקדח נגנב חודש קודם לכן. הנאשם הודה בעובדות כתב האישום במסגרת הסדר טיעון, וכעת צפוי לו גזר הדין. בית המשפט נדרש לשקול את הסיכונים הכרוכים בעבירות נשק, ואת נסיבותיו האישיות של הנאשם, לרבות השפעת עונשו על בתו בת ה-18, הנמצאת בחזקתו. הנתבע גרוש, ולגרושתו יש קשיים תפקודיים, כך שהבת נאלצה לקחת על עצמה אחריות רגשית מעבר לשנותיה. היא חוששת לאבד את אביה, שהוא הדמות ההורית היחידה בחייה, ומעידה כי מאסרו יגרום לה מצוקה רבה. לנאשם אין עבר של אלימות או שימוש בנשק, וזהו עונש המאסר הראשון שנגזר עליו. הוא ביצע בעבר עבודות שירות בגין עבירה קודמת שלא פורטה, אך שירותו הופסק בשל התנהגות בלתי הולמת. תסקיר שירות המבחן על הנאשם היה חיובי, ציין את החרטה שלו ואת המחיר הגבוה של מעשיו עליו ועל משפחתו, והמליץ להימנע מענישה קשה. המדינה ביקשה עונש של 18 חודשי מאסר בפועל, ואילו ההגנה ביקשה עבודות שירות, או לחילופין עונש של שישה חודשי מאסר בניכוי תקופת מעצרו של הנאשם. בית המשפט איזן בין הסיכונים שבעבירות נשק לבין נסיבותיו האישיות של הנאשם, והצורך להרתיע אותו ואחרים מביצוע עבירות כאלה. בית המשפט החליט על עמדת פשרה, וגזר על הנאשם 18 חודשי מאסר בפועל, מתוכם ירצה תשעה חודשים, בניכוי ימי המעצר ותקופת עבודות שירות שריצה בגין עבירה קודמת. תשעת החודשים הנותרים הם על תנאי למשך שלוש שנים, שבמהלכן אסור לנאשם לפגוע שוב. גזר הדין נועד לשקף את חומרת העבירה תוך התחשבות בנסיבות המקלות.