ת"א 34981-12-19

תקציר

השופט קיבל את התביעה שהגישו מספר חברים באגודה שיתופית נגד החלטת האגודה להגיש נגדם כתב אישום בגין חריגה לכאורה משימוש בקרקע תעשייתית, שכן ההחלטה התקבלה שלא כדין בכל הרמות. השופטת הדגישה כי האגודה השיתופית היא ישות משפטית נפרדת מחבריה, ולכן לא ניתן לפגוע בזכויות הקניין של החברים ללא הסכמתם או הוראה חוקית המתירה זאת. במקרה זה, האגודה לא הצליחה לאתר בסיס חוקי להחלטה בחוקים הרלוונטיים או בתקנון האגודה. יתר על כן, ההחלטה הייתה חסרת תוקף פרוצדורלי שכן היא לא נכללה בסדר היום של האסיפה הכללית שבה התקבלה, ובכך נשללה מהתובעים זכות השימוע. האגודה גם לא סיפקה כל נימוק להחלטה, שפגעה בזכויות הקניין של התובעים. השופטת מתחה ביקורת על המוסר הכפול של האגודה בטענה נגד ניכוי תשלומים על ידי רשות מקרקעי ישראל בגין שימוש חורג תוך נקיטת אותה שיטה כלפי חבריה. החלטת האגודה הייתה בלתי סבירה ואינה עולה בקנה אחד עם עקרונות תום הלב. בנוסף, ציינה השופטת כי קיומו של סכסוך חריף בין יו"ר האסיפה הכללית לבין אחד התובעים מטיל צל נוסף על ההחלטה. לבסוף, דחה השופט את טענת האגודה כי היה על התובעים לערער על ההחלטה מוקדם יותר, שכן החברה עצמה ניסתה למנוע את הניכוי מרשות מקרקעי ישראל. השופט הגיע למסקנה כי החלטת האגודה בטלה, והורה לחברה למחוק את החיובים מחשבונות התובעים.