ע"א 4277-01-20

תקציר

רשות מקרקעי ישראל תבעה שוכר בגין דמי שימוש שלא שולמו עבור נכס שהשכירו לו. העיכובים והמחדלים הרבים של הנאשם לאורך המשפט, לרבות אי הצגת ראיות והחמצת מועדים מרובים להגשת סיכומים, הובילו לפסיקת בית משפט השלום בתל אביב-יפו לטובת מנהל מקרקעי ישראל. הנאשם ערער על פסק הדין, אך הערעור נדחה. ראשית, משום שהיא הוגשה באיחור של יום על פי רישומי מערכת בתי המשפט המראים כי הוא צפה בפסק הדין באינטרנט. שנית, המערערת לא הגישה את עיקרי הטיעון. למרות טעויות פרוצדורליות אלה, בחרה השופטת לבחון את הערעור לגופו ולא מצאה עילה להפוך את החלטת בית המשפט קמא. השופט הסכים עם ממצאי הערכאה הנמוכה יותר במישור העובדתי והמשפטי, וציין כי הנתבע לא הציג כל ראיה שתפטור עצמו מתשלום שכר הטרחה שתבעה רשות מקרקעי ישראל. יתר על כן, עילת התביעה נותרה עקבית - תביעת דמי שימוש ראויים ולא דמי חכירה או היוון - והסכום הנתבע הוכח על ידי עדי רמ"י. עוד הדגיש השופט כי מחדלים פרוצדורליים, בעיקר מצד עורך דין, היו יכולים להוביל לפיטורין, אך בחר שלא להסתמך רק על עילות אלה. הערעור נדחה, והנתבע חויב בהוצאות המשיב ובשכר טרחת עורך דינו בסך 10,000 ₪, כאשר הסכום יילקח מהערבות.