דב"ע נב/193 - 3

תקציר

העובדת במקרה זה זוכתה מאשמת גניבה שהוגשה נגדה על ידי מעסיקה, סלון שמלות כלה. בעקבות זיכויה תבעה העובדת את מעסיקיה לפיצויי פיטורים, דמי הבראה, דמי חופשה, שכר עבור חודש יולי 1984 והפרשי שכר. בית הדין האזורי פסק אמנם לטובת העובדת בחלק מהתשלומים, אך דחה את תביעתה לפיצויי פיטורים בטענה שהפעילה עסק מתחרה. עם זאת, הראיות לא תמכו בטענה זו. משכך, קבע בית הדין הגבוה לעבודה כי יש לשלם לעובדת את פיצויי הפיטורים המגיעים לה, וכן את משכורתה בחודש יולי, בתוספת ריבית ופיצוי בגין טעותו הכנה של המעסיק. העובדת הועסקה בסלון בין השנים 1981-1984, והסלון נסגר זמן קצר לאחר פיטוריה. בית הדין קבע כי העובדת הייתה זכאית לפיצויי פיטורים גם אלמלא פוטרה בשל גניבה, וכי נימוקי המעסיקים לניכוי לא היו תקפים. השופטים התייחסו גם לפסקי דין קודמים כדי להדגיש כי סיבת הפיטורים משפיעה באופן ישיר על זכאותו של עובד לפיצויי פיטורים. כמו כן, בית הדין קבע כי לא ניתן לשלול את זכותה של העובדת לשכר לאחר זיכויה, והורה למעסיקים לשלם לעובדת את משכורתה מיולי 1984, בצירוף ריבית ופיצויים. הערעור התקבל, והמעסיקים חויבו לשלם לעובד את פיצויי הפיטורים האמורים, שכר עבודה והוצאות נוספות.