עפ"ג 40105-03-16

תקציר

במקרה זה הוגש ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים, בה דנה השופטת חגית מאק-קלמנוביץ', שם הורשע המשיב בשני סעיפים של איומים לפי חוק העונשין. ההרשעה באה בעקבות הודאת המשיב במסגרת הסכמה לעבור תסקיר שירות מבחן, אם כי לא הייתה הסכמה על גזר הדין. בית משפט קמא המקורי גזר על המשיב ארבעה ימי מאסר קצרים (המכוסים במעצר לפני משפט), חודשיים מאסר על תנאי וקנס בסך 1,500 ₪, ללא מאסר נוסף מיידי. האישומים נבעו מאירוע בו איים המשיב איומים חמורים על מתלוננת עמה ניהל קשר רומנטי קצר. תסקיר המבחן הדגיש את עברו של המשיב במעורבות פלילית מוקדמת ואת מאמציו לרפורמה, אך ציין את חוסר שיתוף הפעולה המלא שלו, במיוחד בתחום בדיקות הסמים. בבית המשפט ביקשה התביעה להחמיר בעונש בהתבסס על אחריותו הפוחתת של המשיב לאיומים, התחמקותו מבדיקות סמים ועברו הפלילי, וקבעה עונש של שישה חודשי מאסר לפחות. ההגנה הדגישה את אופיים הרגעי של האיומים, את היעדר הפגיעה הנובעת מהם, ואת מעצרו הקודם של המשיב ותנאיו המגבילים, וביקשה להקל בעונשו. בית משפט קמא הכיר בחומרת האיומים, אך לא סבר כי מדובר בתוכנית פלילית מתוכננת מראש, ולפיכך הסתפק בעונש קל יותר, עליו ערער המערער כמקל מדי. ערכאת הערעור בחנה האם טעות מהותית מצדיקה התערבות, ובסופו של דבר מצאה כי עונשו של בית משפט קמא התחשב באופן סביר בניואנסים של המקרה, לרבות הודאתו של המשיב באשמה, היעדר מעקב אחר האיומים, היעדר מעשי אלימות נלווים והתנהלות נוכחית של אורח חיים נורמטיבי. משכך, אין כל סיבה משכנעת המצדיקה את ביטול גזר הדין המקורי, מה שהוביל לדחיית הערעור.