ו"ע 47917-11-19

תקציר

הוועדה החליטה כי ערעורי בעלי הקרקע מוצדקים בחלקם, והמערערים זכאים לפיצוי מהמשיב בגין הפקעת הזיקות בקרקע, אך הסכום צריך להיות נמוך מטענות המערערים. עיקר ההחלטה היה גובה הפיצוי בגין הקשרים, ובפרט עצי הזית, שהמערערים היו הבעלים החוקיים שלהם. הוועדה הבהירה כי תפקידה לקבוע את הפיצוי שישולם על פי החוקים הרלוונטיים, הקובעים כי הקרקע וכל דבר או זכות הקשורים אליה שייכים לבעל הקרקע. לפיכך, היה על הוועדה לפסוק את סכום הבעלות והפיצוי בגין החיבורים. הוועדה החליטה כי המערערים זכאים לפיצוי בהתאם לחלקם הרשום בקרקע. יתרת הסכומים בגין מקרקעין הרשומים על שם בעלים אחרים או רשות הפיתוח יוחזקו בידי המשיב וישוחררו עם הצגת הסכמה או פסק דין לטובת המערערים. הוועדה מינתה שמאי שיעריך את שווי הקשרים, וכל הצדדים הסכימו לאמץ את חוות דעתו, שהעריכה את העצים כנוי ולא מניב, ולפי המחיר שהם יביאו במשתלה. הוועדה דחתה את טענות המערערים והמשיב באשר לערכם, מספרם, סוגם וגילם של העצים ואימצה את חוות דעתו של השמאי. לפי זה, סך הפיצוי עבור חלקות 25 ו-26 היה 478,850 שקל; עבור חלקה 17, 136,250 ₪; עבור חלקה 16, 37,600 ₪; ועבור חלקה 15, 89,500 ₪. סכומים אלה לא כללו מע"מ, אותו היה על המשיב להוסיף. המשיב חויב לשלם למערערים את חלקם היחסי, בתוספת ריבית והצמדה ממועד החזקה, ויתרת הכספים תוחזק כאמור. לבסוף, הורתה הוועדה למשיב לשלם למערערים 20% מסך הפיצויים בתוספת מע"מ כשכר טרחת עורך דין, ו-25,000 ₪ הוצאות בכל ערר, שייגזרו מהסכום ששולם בגין כל חלקה. המשיב היה אמור לשלם אותם תוך 30 יום.