עב"ל 31641-04-10

תקציר

פסק הדין נסוב סביב ערעור בדבר זכאותו של המערער לגמלת הבטחת הכנסה בגין עודפי בעלות במקרקעין. הסוגיה המרכזית הייתה האם ניתן לראות במערער כבעל יכולת לייצר הכנסה מעודפי קרקע, ובכך להשפיע על זכאותו לגמלה. המקרה פירט את הוראות חוק הבטחת הכנסה ותקנותיו, תוך הדגשה כי הכנסה מנכס נחשבת גם אם לא הופקה הכנסה בפועל, ובלבד שלבעל הנכס יש יכולת לייצר הכנסה. חוות הדעת של השמאי העריכה את עודפי הקרקע של המערערת, וקבעה כי היא עשויה לשמש לבנייה נוספת, אך ציינה מגבלות משמעותיות בשל דרישות הייעוד, ובפרט הצורך למכור את הקרקע לבעלי מגרשים סמוכים, אשר במגזר הערבי כרוך לעיתים קרובות בעסקאות משפחתיות ולא במכירה בשוק החופשי. בית המשפט הכיר בכך שבעוד שזכויות הבנייה מהוות תיאורטית הכנסה, מימושן יהיה תלוי בגורמים שאינם בשליטת המערערת, כגון נכונותם ויכולתם הכלכלית של שכנים לרכוש את הקרקע כהשלמה לחלקותיהם הקיימות. נוכח אופיו הייחודי והמצומצם של שוק זה, הגיע בית המשפט למסקנה כי למערערת אין יכולת מעשית להפיק הכנסה מן הקרקע, ולכן אין זה ראוי על פי חוק הבטחת הכנסה לראות בנכס זה נכס שניתן להפיק ממנו הכנסה. משכך, התקבל הערעור, תוך הבטחת המשך טובת המערערת מבלי להביא בחשבון את ההכנסה הספקולטיבית מעודפי הקרקע. ההחלטה גם חייבה את המוסד לכסות את שכר טרחתו של המערער.