ת"צ 1177-02-20

תקציר

התיק נסוב סביב מחלוקת הנוגעת לאזור בירושלים המכונה "ואדי האסבסט", שבו שכנו בעבר עולים בצריפי אסבסט. לאחר הריסת הצריפים נותרו לכאורה באזור שרידי אסבסט, דבר שעורר חשש בריאותי לתושבים הסמוכים. שני מבקשים, תושבי ירושלים, הגישו תביעה ייצוגית נגד עיריית ירושלים, בטענה שלא טיפלה כראוי במפגע האסבסט. לטענתם, רשלנות העירייה והפרת חובות החוק מסכנות את בריאות התושבים. המבקשים ביקשו לייצג את כל התושבים המתגוררים בסמוך לאזור הפגוע. עם זאת, העירייה הכחישה את הטענות וטענה כי פעלה באחריות ובהתאם לחוק. היא גם ערערה על קבילות התובענה הייצוגית, בטענה שהיא חורגת מהוראות החוק לתביעות מסוג זה. בית המשפט בחן את חומר הראיות ומצא כי הנרטיב העובדתי של המבקשים שונה באופן מהותי מגרסת העירייה. היא קבעה כי לעירייה לא היה כל תפקיד בבנייה או בהריסה הראשונית של מבני האסבסט וכי פעולותיה לא גרמו במישרין למפגע אסבסט. בית המשפט קבע כי התלונה הראשונה של המבקשים לעירייה הייתה מיולי 2018, שלאחריה פעלה העירייה באופן סביר ובתיאום עם המשרד להגנת הסביבה לטיפול בשברי האסבסט. זאת ועוד, בית המשפט קיבל את טענת העירייה כי לא מדובר ב"גורם מטרד" כהגדרתו בחוק, אלא התרשלה בפיקוח על מעשיהם של אחרים. לפיכך, התביעה לא עמדה בתנאים לתביעה ייצוגית נגד רשות. בנוסף, בית המשפט מצא כי המבקשים לא הצליחו להוכיח אפשרות סבירה להצלחה לגופו של עניין. הם לא הביאו ראיות מספיקות לאחריות העירייה או לקיומו של נזק, ונראה כי הסיכון לחשיפה לאסבסט לא הגיע לרמות הנטענות על ידי המבקשים. בסופו של דבר החליטה השופטת לדחות את הבקשה למעמד של תביעה ייצוגית ודחתה את התביעה, תוך שהיא מציינת כי המבקשים פעלו בתום לב והורתה לכל צד לשאת בהוצאותיו.