עמ"ה 1283/03

תקציר

פסק דין זה נסוב סביב ערעור המס של יחיד, המכונה המערער, שהיה הבעלים והמפעיל של נזר מערכות מידע בע"מ (נזר מערכות), חברה שניהלה פרויקטים עבור משטרת ישראל. שנת המס נשוא הערעור היא שנת 2000. עיקרו של הערעור הוא סיווג הכספים שהמערערת משכה מהחברה לאורך השנים, אשר נרשמו כהלוואות בהנהלת החשבונות של החברה. משיכות אלה קוזזו כנגד זכויותיה של המערערת עם פירוקה מרצון של החברה בחודש דצמבר 2000, ועם הקמתה של חברה חדשה, נזר ניהול מערכות מידע בע"מ (נזר ניהול), באמצעותה המשיך המערער את פעילותו. המשיב, רשות המסים, סיווג משיכות אלה כהכנסה בידי המערערת, בין כמשכורות ובין כחלוקת דיבידנד, והעריך אותן בהתאם. המערערת טענה כי מדובר בהלוואות ויש למסות אותן ככאלה, או לחילופין כרווחי הון הכפופים לשיעור מס נמוך יותר. בית המשפט מצדד במשיב, ודוחה את ערעורו של המערער. החלטת בית המשפט מבוססת על מספר גורמים מרכזיים. ראשית, משיכות המערערת מהחברה גדלו משמעותית לאורך השנים, תוך תשלומי שכר מינימליים, דבר המעיד על מאמץ תכנון מס. שנית, חובתה של המערערת לפרוע את החברה וזכותה של החברה לכספים אלה מוטלות בספק, מה גם ש"הלוואות" אלה לא נפרעו אלא בהליך פירוק. שלישית, פירוק נזר מערכות והקמת נזאר מנג'מנט נחשבות לעסקאות מלאכותיות, בעיקר בשל הקרבה הזמנית, שמות זהים, פרטי קשר דומים, עובדים משותפים וחפיפה משמעותית בפעילות העסקית. בית המשפט מעביר את נטל ההוכחה למערער להצדיק את העסקאות, דבר שהוא אינו מצליח לעשות באופן משכנע. נימוקי המערערת לפירוק נזר מערכות ולהקמת חברה חדשה אינם משכנעים דיים כדי לגבור על יתרונות המס שהושגו. זאת ועוד, בית המשפט קובע כי התחייבות המערערת להחזיר את הכספים לרשות המסים, שלא כובדה, מרמזת כי המשיכות לא היו הלוואות של ממש. משכך, קובע בית המשפט כי ההוראות האנטי-תכנוניות בפקודת מס הכנסה מאפשרות למשיב להתעלם מעסקאות ההלוואה ולסווג מחדש את המשיכות כהכנסה בידי המערערת. עיתוי הכנסה זו נקבע כשנת המס נשוא הערעור, וטיבה נקבע כחלוקת דיבידנד, וכתוצאה מכך חבות המס של המערערת גבוהה יותר. בית המשפט דוחה גם את טענת המערערת בדבר הסתמכות על סיווגם הקודם של המשיב את המשיכות כהלוואות, שכן המערערת הייתה מודעת להשלכות האפשריות של תכנון המס. לבסוף, דרישת המשיב להוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 50,000 ₪ מאושרת, ותישא המערערת.