ע"א 3283/21

תקציר

בית המשפט בחן בקפידה את הטענות והראיות שהציגו הצדדים בנוגע לתביעה ייצוגית והגיע למסקנה כי יש לקבל את הערעורים, ובכך הפך את החלטת בית המשפט המחוזי, בפרט בעניין שכר טרחה ושכר טרחה. על פי סעיף 16 לחוק התובענות הייצוגיות, הסתלקות מתובענה ייצוגית טעונה אישור בית המשפט, תוך הדגשה כי כל טובת הנאה לתובע הייצוגי חייבת להיות מוצדקת על ידי טובת התובענה לחברי הקבוצה הייצוגית. מקרה זה התייחס לתקדים שנקבע בפרשת מרקיט, והדגיש כי משיכת פיצויים היא חריג, המחייבת ביקורת שיפוטית קפדנית. בית המשפט לא מצא עילת תביעה לכאורה במקרה זה וציין הבדלים משמעותיים בין חברי הקבוצה, תוך הפרת דרישת ההומוגניות בתובענות ייצוגיות. יתר על כן, לא היו מספיק ראיות לכך שהמקרה סיפק תועלת קונקרטית לקבוצה, ודחה את הטענות בדבר העלאת המודעות הציבורית בלבד או אי צדק היסטורי כבלתי מספקות. בית המשפט מתח ביקורת על הערכאה הנמוכה יותר על כך שהיא מעודדת טענות רחבות וחסרות בסיס וקבע כי תגמול על פעולות כאלה עלול להוביל לשימוש שיפוטי בלתי ראוי. ערכאת הערעור התייחסה גם לבקשת המדינה לבטל נרטיבים היסטוריים ועובדתיים זרים שנכללו בפסק הדין של הערכאה הנמוכה יותר, והדגישה כי אלה נמצאים מחוץ לליבת המחלוקת ועלולים להיות בעלי דעות קדומות. בסופו של דבר, ביטל בית המשפט את פסיקת הגמול ושכר הטרחה של בית המשפט המחוזי, והחליט שלא להטיל הוצאות נוספות על הצדדים המעורבים.