ת"פ 16883-11-10

תקציר

נגד הנאשמים, חברה המפעילה עסק לשיווק, אחסון ומכירה של מוצרי בנייה, יחד עם מנהלה הרשום, הוגשו כתבי אישום בגין מספר עבירות סביבתיות, לרבות זיהום מקור מים, לכלוך ברשות הרבים, עיסוק ללא רישיון ואי ציות לצווי ניקיון. הנתבעים הכחישו את הטענות והעלו מספר טענות מקדמיות, בהן טענת התיישנות וערעור על סמכותה של המאשימה להעמידם לדין לפי חוק רישוי עסקים. בית המשפט ניתח בהרחבה את הוראות החוק המסדירות את תקופת ההתיישנות, תוך הבחנה בין עבירות קנס, עוונות ועבירות על בסיס העונשים שנקבעו. נמצא כי העבירות הנוגעות ללכלוך ברשות הרבים ואי קיום צווי ניקיון לפי חוק שמירת הניקיון הן עבירות קנס עם תקופת התיישנות של שנתיים. פעולת החקירה האחרונה, שהוגדרה כ"אירוע ניתוק", התרחשה בתוך שנתיים מהגשת כתב האישום, מה שהפך את הגשת כתב האישום בזמן. עוד קבע בית המשפט כי יתר העבירות לפי חוק שמירת הניקיון וחוק המים סווגו כעוונות, עם תקופת התיישנות של חמש שנים, וכתב האישום הוגש בתוך תקופה זו. באשר לטענה בדבר אי התקנת קו הפרדה, בית המשפט לא מצא פגם בכתב האישום, שכן הגדרת תחנת דלק לפי תקנות המים כללה את מתקן הנאשמים. לבסוף, אישר בית המשפט את סמכותה של המאשימה להעמיד לדין את הנאשמים בגין עבירות על חוק רישוי עסקים, על סמך אישור היועץ המשפטי לממשלה. משכך, דחה בית המשפט את טענותיהם המקדמיות של הנתבעים במלואן וסירב להטיל הוצאות על מי מהצדדים בשל התנהלות המאשימה במהלך ההליך. החלטה זו ניתנה בהעדר הצדדים ביום 10.12.2012.