ת"א 59094-01-20

תקציר

בית המשפט נעתר לבקשת ההתאחדות לאשר את פסק הבוררות ודוחה את בקשת ליפסקר לבטלו. פסק הדין מבוסס על "כלל אי ההתערבות בפסקי בוררות", שמטרתו לחזק את ערעור הבוררות כחלופה להתדיינות משפטית. הביקורת השיפוטית החלה על פסק הבוררות אינה ערעור, אלא בודקת אם הבורר פעל בהתאם לתנאים שהוסכמו על ידי הצדדים. ליפסקר טען כי יש לבטל את פסק הבוררות משום שהוא אינו צודק ומנוגד לתקנת הציבור, שכן לא ניתנה להם הזדמנות נאותה להציג את ראיותיהם באשר למועד הקובע. עם זאת, בית המשפט מצא כי סוגיית המועד הקובע אינה חלק מהסכם הבוררות וכי עמדתו של ליפסקר בעניין זה התגבשה רק לאחר מתן פסק הבוררות החלקי. בית המשפט דחה גם את טענותיו של ליפסקר כי ההסכם הפרוצדורלי שהושג בישיבת הבוררות הראשונה אינו מחייב וכי אין לחייבם בדמי השכירות המעודכנים עד ששוכרים אחרים ישלמו אותם. יתר על כן, דעת הרוב דחתה את טענתו של ליפסקר כי פסק הבוררות היה צריך להתבסס על הדין העברי, וציינה כי סעיף הבוררות בתקנון האגודה אינו מזכיר זאת וכי אין ראיות להסכם לפסוק על בסיס הדין העברי. לבסוף, בית המשפט הורה לליפסקר לכסות את הוצאות האגודה ושכר טרחת עורך הדין בסך 35,000 ₪, בהתחשב בגורמים שונים כגון היקף ההתדיינות וערכו הכספי של הסכום שבמחלוקת.