ע"א 732/72

תקציר

פסק דינו של בית המשפט העליון מתייחס למחלוקת ביטוחית על פרשנות המונח "נסיעה" בפוליסת ביטוח תאונות אישיות. המערער, שנכווה בשריפה בתחנת דלק בעת שתדלק את רכבו, ביקש כיסוי מחברת הביטוח המשיבה. הוראת הפוליסה המדוברת התייחסה למבוטחים "בעת נסיעה ב... עולים לרכב ויורדים ממנו". חברת הביטוח טענה לפרשנות מצמצמת של המונח, המגבילה אותו למעשה הנהיגה, וסירבה לכסות את נזקיו של המערער בעודו עומד מחוץ לרכב. עם זאת, בית המשפט העליון פסק לטובת המערערת, ופירש את המונח "נסיעה" כתהליך הכולל פעולות הקשורות קשר הדוק לנהיגה, כגון תדלוק, וקבע כי פוליסת הביטוח חלה במקרה זה. בית המשפט ביסס את החלטתו על עקרונות של פרשנות הגיונית, תוך אימוץ המשמעות שתהיה מקובלת על כל אדם סביר. יתר על כן, פסק הדין ציטט פסקי דין קודמים בישראל ובאנגליה שתמכו בפרשנות מרחיבה זו של המונח "נסיעה". פסק הדין הורה כי יש לפרש חוזי ביטוח על פי משמעותו הרגילה של הטקסט, אלא אם כן קיימת סיבה ספציפית או קונטקסטואלית לנהוג אחרת. בנוסף, במקרים של אי בהירות, קבע בית המשפט כי יש לפרש לטובת המבוטח. משכך, קיבל בית המשפט העליון את הערעור, תוך שהוא מבטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי ומחזיר על כנו את החלטת בית משפט השלום, שהיטיבה עם המערער. חברת הביטוח נדרשה גם לשלם הוצאות משפט.