ע"א 68124-10-13

תקציר

פסק הדין מתייחס למחלוקת על תקופת הכיסוי הביטוחי לנכות שרכשה המשיבה, מר שרייבר, מהמערערת, הראל ביטוח. הפוליסה המדוברת, המכונה "חיונית", מורכבת משני חלקים הבאים בזה אחר זה: ביטוח אובדן כושר עבודה, המסתיים בגיל 65, וביטוח סיעודי, שמתחיל בגיל 65 ונמשך לכל החיים. בהצעת הביטוח עליה חתם שרייבר נכתב כי תקופת הביטוח החיוני היא עד גיל 95, אך בפוליסה עצמה וברשימה המצורפת נכתב כי התקופה מסתיימת בגיל 70. בית משפט קמא קבע כי יש לכבד את ציפיותיו הסבירות של שרייבר וכי תקופת הביטוח היא עד גיל 70. חברת הביטוח ערערה על החלטה זו וטענה כי משמעותה הלשונית של הפוליסה ברורה ויש לכבדה, וכי טענתו של שרייבר כי רכש ביטוח עד גיל 95 מרחיבה את הפרשנות מעבר להיקפה. השופט הסכים עם החלטת בית המשפט קמא ודחה את הערעור. השופטת הסבירה כי לא הייתה סתירה במסמכי הביטוח הדורשת פתרון וכי הפוליסה ברורה בהפרדה בין שני חלקי הביטוח החיוני. יתר על כן, לא היה זה סביר ששרייבר, עצמאי משכיל, יסכים לקצץ את ביטוח אובדן כושר העבודה שלו בשלושים שנה ממה שביקש, והוא היה מבחין בפער זה אילו קרא את הפוליסה עם קבלתה. השופט התייחס גם לכלל הציפיות הסבירות והגיע למסקנה כי בהתחשב במעמדו של שרייבר ובמטרת הביטוח, סביר היה לצפות שהביטוח יחזיק מעמד עד גיל 70, דבר התואם את תקופת פוליסת הביטוח העיקרית שלו. לפיכך הציעה השופטת לדחות את הערעור ולהותיר על כנה את החלטת בית משפט קמא, הצעה המוסכמת על חבריה. כל צד היה אמור לשאת בהוצאותיו, והערבויות הבנקאיות היו אמורות להיות מוחזרות.