ה"פ 55797-10-10

תקציר

תיק בית המשפט נסוב סביב סכסוך על זכויות קניין, ובפרט בנוגע להעדפת זכויות בין מבקש שיש לו הסכם ממון וגירושין, לבין משיבים שהם נושים שעליהם הוטלו עיקולים שנרשמו מאוחר יותר על הנכס. סעיף 127(ב) לחוק המקרקעין תומך במבקש וקובע כי להערות אזהרה עדיפות על פני עיקולים מאוחרים יותר, פשיטות רגל או מינויי כונס נכסים. הנושים טוענים כי ההסכמים היו למראית עין בלבד ולכן בטלים, אך נטל ההוכחה מוטל עליהם. בית המשפט מבהיר את ההבחנה בין חוזה למראית עין לבין חוזה שנעשה בחוסר תום לב, וקובע כי הנושים לא הביאו ראיות מספיקות להוכחת טענתם. יתר על כן, בית המשפט דוחה את הטענה כי הסכם הממון היה מותנה או כי הוא בוטל על ידי הסכם הגירושין. תחת זאת, היא קובעת כי זכותה של המבקשת להעברת הרכוש נובעת מאופיו של הליך הגירושין, ונותרה בתוקף למרות אי עמידתו של המשיב בהסכם הממון. בית המשפט פוסק לטובת המבקשת, מקבל את זכותה להירשם כבעלים של רבע מהנכס ומורה על מחיקת עיקולי המשיבים, תוך שהוא מותיר את זכויותיו של בנק המשכן ללא פגע. מפסק דין זה, מיום 15.3.2011, נקבע כי הערת האזהרה של המבקש קודמת לעיקולים המאוחרים יותר של המשיבים.