LawMate
התחברותהרשמה חינם
פסיקה

ת"א 11383/02

פסק-דין שלום ירושלים

📋
מספר הליך11383/02
📂
סוג הליךת"א
📅
תאריך31 באוקטובר 2005
🏛️
בית משפטשלום
📍
מחוזירושלים
⚖️
סוג החלטהפסק-דין
👥
צדדיםתעשיות מזון תנובה אגודה שיתופית חקלאית בישראל בע"מ נ' המועצה האזורית מטה יהודה
👨‍⚖️
שופטיםשמעון פיינברג

תקציר

נמצא כי הנתבעות, מועצה אזורית מטה יהודה וחברת המים והתברואה מימי עוזר, גבו מהתובעות תשלום יתר מהן, עופות ירושלים ואביטל השקעות, בגין צריכת מים. התובעים תבעו את השבת תשלומי היתר. בית המשפט בחן את הטענות וההגנות השונות שהעלו הצדדים. ראשית, בית המשפט דחה את טענות הנתבעים בדבר התיישנות, שיהוי והשתק, שכן הן לא הוכחו ולא ישימות במקרה זה. המחלוקת העיקרית הייתה האם הנתבעים יכולים לחייב את התובעים כדין בגין "פחת" בנוסף לצריכת המים בפועל. בית המשפט מצא כי חוק המים ותקנותיו מאפשרים גביית דמי מים רק על סמך קריאת מדי המים של הצרכנים, וכל חיוב נוסף בגין "פחת" אינו חוקי. יתר על כן, בית המשפט קבע כי גם גביית הכספים לקרן שיקום על ידי הנאשמים הייתה שלא כדין, שכן הכסף לא הועבר לקרן כזו אלא נשמר בחשבונותיה של מימי. נקבע כי מהתובעים נגבו סכומים מופרזים, לרבות תשלומים בגין "פחת" והפרשי תעריף. חישובי התובעים לגבי תשלומי היתר התקבלו על ידי בית המשפט, שמצא כי הם מבוססים על הנתונים הנכונים. בית המשפט דחה גם את טענת הנתבעים לקיזוז, שכן מדובר בשינוי חזית ולא נתמך בראיות. בית המשפט בחן את אחריותם של שני הנתבעים. נמצא כי למועצה האזורית מטה יהודה, כספקית מים, חלה חובת זהירות כלפי צרכניה. נמצא כי המועצה הפרה חובה זו בכך שלא נקטה אמצעי זהירות סבירים והנחתה את מימי לגבות תשלומים שלא כדין. עם זאת, בית המשפט הבחין בין שתי תקופות: מספטמבר 1995 עד ספטמבר 1996, שבמהלכן פעלה מימי על פי הוראות המועצה, ומאוקטובר 1996 עד מאי 2002, שבהן פעלה מימי בניגוד להרשאה. בתקופה הראשונה הייתה המועצה אחראית לגבייה הבלתי חוקית, ואילו בתקופה השנייה הייתה המועצה פטורה מאחריות אלא אם אישרה בדיעבד את מעשיה של מימי, דבר שלא הוכח. באשר לחבותה של מימי, קבע בית המשפט כי היא האחראית הבלעדית לגבייה הבלתי חוקית של אגרות המים. החברה קיבלה תשלומים שלא כדין וחויבה להחזירם לתובעים על פי חוק עשיית עושר ולא במשפט. לבסוף, בית המשפט מצא את המועצה אחראית לעוולת הרשלנות כלפי התובעים. המועצה הפרה את חובת הזהירות שלה בכך שלא פיקחה כראוי על פעילותה של מימי והקפידה לגבות את דמי המים כדין. כתוצאה מכך, בית המשפט חייב את שני הנתבעים לשלם לתובעים סך של 119,296 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה. הנתבעים נדרשו גם לשאת בהוצאות המשפט של התובעים, לרבות שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט אחרות.

חקיקה מקושרת

חוק ההתיישנותחוק החוזים (חלק כללי)חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה)חוק המיםחוק מדידת מיםחוק עשיית עושר ולא במשפטפקודת המועצות המקומיותפקודת הנזיקיןפקודת העיריותפקודת הראיותצו המועצות המקומיות

ת"א 11383/02 תעשיות מזון תנובה אגודה שיתופית חקלאית בישראל בע"מ נ' המועצה האזורית מטה יהודה, שלום (31.10.2005)

LawMate

עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?

הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.

התחילו בחינםהתחברות

© 2026 LawMate · הדור הבא של העבודה המשפטית