ע"מ 203/08

תקציר

מדובר בסכסוך כספי בין אב קשיש לבנו, שנמשך מספר שנים ומסתכם ביותר מ-8 מיליון שקל. האב טען כי הסכם ביניהם, המעניק לבן אחוזים מהכנסות האב מתיק בוררות, אינו תקף בשל כפייה ועושק. בית המשפט לענייני משפחה דחה את תביעת האב, והוביל את הבן לערער על החלטתו שלא לשחרר את הכספים המוחזקים עבורו בנאמנות. בינתיים הגיש האב ערעור נגדי על דחיית תביעתו. בית המשפט המחוזי מצא את ערעורו של האב ללא שחר, והסכים עם בית המשפט לענייני משפחה כי ההסכם לא נבע מכפייה או עושק, וכי הבן זכאי לחלקו בפסק הבוררות. זאת ועוד, קבע בית המשפט המחוזי כי יש לקבל את ערעורו של הבן בעניין שחרור כספי הנאמנות, שכן העילות המקוריות לעיכוב הכספים אינן חלות עוד. עם זאת, היא לא יכלה לפסוק באשר להשלכות המס של שחרור הכספים, שכן סוגיה זו דרשה בירור נוסף בערכאה הראשונה. עם זאת, בית המשפט הורה לאב לשלם את הוצאותיו המשפטיות של הבן, כולל שכר טרחת עורך דין, והציע לצדדים לנסות להתפייס. לשני הצדדים נמסר כי ניתן לפרסם את פסק הדין לאחר הסרת פרטים מזהים.