ת"א 9648/07

תקציר

פסק הדין נסוב סביב תביעה כספית בסך 11,373,373 ₪ הקשורה לפרויקט בנייה במבוא ביתר. הנתבעים טענו כי הסכם פשרה קודם שנחתם בין הצדדים, במסגרתו ויתרו התובעים על תביעותיהם נגד הנתבעים בנוגע לפרויקט, צריך להביא לדחיית התביעה לאלתר. עם זאת, התובעים טענו כי הסכם פשרה זה הופר על ידי הנתבעים ובוטל כדין. בית המשפט פסק לטובת התובעים בעניין זה, והגיע למסקנה כי הנתבעים הפרו את הסכם הפשרה בשני מובנים מהותיים. ראשית, הנתבעים לא שחררו את התובע מערבות שנתן לבנק דיסקונט, למרות דרישות חוזרות ונשנות מצד התובע. שנית, הנתבעים לא קיבלו את הסכמתה הבלתי מסויגת של המועצה המקומית להמחות לתובעת זכויות בשטח הטמנה, כפי שנקבע בהסכם הפשרה. האישור שהתקבל היה מוגבל ומסויג, ובכך הגביל את זכויות התובע לעומת ההסכם המקורי. הפרות אלו הצדיקו את ביטול הסכם הפשרה על ידי התובעת. יתר על כן, בית המשפט קבע כי הביטולים היו כדין, ונימוקיהם ונימוקיהם של הנתבעים אינם ראויים. כתוצאה מכך, קבע בית המשפט כי הסכם הפשרה בוטל כדין על ידי התובעים. הנתבעים חויבו לשלם לתובעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין.