בג"צ 63995-05-25

תקציר

בג"ץ 63995-05-25 - מלכה וחנה סלהוב נ' בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו ואח' **הקדמה:** עתירה זו הוגשה לבית המשפט הגבוה לצדק (בג"ץ) על ידי ראובן מלכה וחנינה (חנה) סלהוב (להלן: "העותרים"), כנגד בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, יוסף מאיר איזקסון, ישראל יוסקוביץ, אלעד מנחם סוויסה, יונה גולדברג, פלוני ומשרד המשפטים/אפוטרופוס הכללי. העותרים מבקשים לבטל פסק דין מוסכם שניתן בבית המשפט המחוזי, אשר נתן תוקף להסכמות הצדדים בנוגע לעסקת מכר מקרקעין. **רקע עובדתי:** 1. **פסק הדין המוסכם:** בית המשפט המחוזי (כב' הרשמת ס' רסלר-זכאי) נתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה בין מוכרים (יונה גולדברג ופלוני, כאשר פלוני הוא חסוי) לבין רוכשים (יוסף מאיר איזקסון, ישראל יוסקוביץ, ואלעד מנחם סוויסה) בנוגע למבנה ברחוב רבי עקיבא 6, בני ברק. 2. **עסקת המכר:** ההסכם כלל מכירת חלקיהם של המוכרים במבנה לידי הרוכשים. מכיוון שאחד המוכרים, "פלוני" (להלן: "המשיב 6"), הינו חסוי, אמו, יונה גולדברג (להלן: "המשיבה 5"), שימשה כאפוטרופסית שלו. העסקה, ובפרט מכירת חלקו של המשיב 6, היתה טעונה את אישור בית המשפט, ואישור זה הוגדר כתנאי מתלה להסכם המכר כולו. 3. **הליכי הפינוי:** לאחר מתן פסק הדין המוסכם, החלו הרוכשים בהגשת תביעות פינוי נגד דיירי המבנה, שהם העותרים בעתירה זו. העותרים טוענים כי גילו על פסק הדין המוסכם רק במסגרת תביעות הפינוי. **טענות העותרים:** העותרים, שלא היו צד להליך המחוזי, טוענים כי פסק הדין המוסכם ניתן בחוסר סמכות ופגע בזכויותיהם. עיקר טענותיהם הן: 1. **חוסר סמכות עניינית:** לטענתם, סמכות לאשר עסקה הכוללת מכירת חלקו של חסוי נתונה לבית המשפט לענייני משפחה בלבד, בהתאם לסעיפים 47(א)(2) ו-78 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962, ולא לבית המשפט המחוזי. 2. **פגיעה באינטרסים מוגנים:** העותרים טוענים כי הם בעלי אינטרס מוגן בפסק הדין המוסכם, שכן ביטולו יביא לשמיטת הבסיס לתביעות הפינוי נגדם. כמו כן, הם טוענים כי קיימות להם טענות הגנה טובות כנגד המוכרים (ובהן טענת רישיון בלתי הדיר), אך לא ברור אם טענות אלו תקפות כלפי הרוכשים. 3. **אינטרס ציבורי:** נטען כי קיים אינטרס ציבורי בביטול פסק הדין, נוכח הפגיעה לכאורה בזכויותיו של המשיב 6 (החסוי), שזכויותיו לא נשקלו כראוי, וחלקו במבנה נמכר, לטענתם, בסכום נמוך משמעותית משוויו האמיתי. 4. **נסיבות חריגות:** העותרים הפנו לפסק דין שניתן בע"א 2564/07 (עניין תקתוק), וטענו כי מאחר שלא היו צדדים להליך המחוזי, דרכם היחידה לפעול לביטול פסק הדין המוסכם היא באמצעות בג"ץ. **הכרעת בית המשפט (השופט חאלד כבוב):** בית המשפט העליון דחה את העתירה. ההנמקות העיקריות הן: 1. **אי התאמה של הליכי בג"ץ:** בית המשפט חזר על הלכה מבוססת (בג"ץ 215/83 ספטי נ' ספטי) לפיה הליכי בג"ץ אינם מתאימים לשמש כפלטפורמה לתובענה לביטול פסק דין שניתן בהסכמה, גם אם ניתן במסגרת בג"ץ. הסיבה לכך היא שהליכי בג"ץ אינם מיועדים לבירור עובדתי מורכב הכולל שמיעת ראיות וחקירת עדים, דבר שיידרש במקרה זה. 2. **בירור עובדתי מורכב:** בית המשפט הדגיש כי סוגיית האפוטרופסות של המשיב 6, הצורך באפוטרופוס, וההערכה הכספית של חלקו במבנה, מחייבים בירור עובדתי מורכב, שאינו מתאים להליך בג"ץ. גם הפער הנטען בין שווי המבנה למחיר המכירה דורש בירור עובדתי. 3. **התמודדות עם טענת "עניין תקתוק":** בית המשפט דחה את טענת העותרים כי עניין תקתוק מחייב אותם לפנות לבג"ץ. נקבע כי אין לראות בהלכה זו חסימה מוחלטת, וכי ייתכנו דרכים אחרות (כמו הליכים אזרחיים) לבירור הזכויות, מבלי לקבוע הלכה למעשה לגבי זכותם לנקוט בהליכים אלה. 4. **אינטרס ציבורי:** בית המשפט לא השתכנע כי האינטרס הציבורי הנטען מצדיק סטייה מהלכת ספטי, בפרט כאשר נדרש בירור עובדתי מורכב בנוגע לפגיעה לכאורה בזכויות החסוי. **מסקנה משפטית:** בית המשפט העליון קבע כי הליך בג"ץ אינו הפלטפורמה המתאימה לבירור טענות העותרים בנוגע לפסק דין מוסכם שניתן על ידי בית המשפט המחוזי. טענות חוסר הסמכות, הפגיעה בזכויות, ואי-התאמת העסקה, מחייבות בירור עובדתי מורכב, אשר יש לבררו בערכאות אחרות, ולא במסגרת של בג"ץ. הלכת ספטי, לפיה אין לדון בבג"ץ תביעות לביטול פסקי דין שניתנו בהסכמה, נותרה על כנה. **החידוש המשפטי (אם קיים):** לא נראה כי במקרה זה חודשו חידושים משפטיים משמעותיים. בית המשפט פעל בהתאם להלכות קיימות וביסס את החלטתו על עקרונות ידועים הנוגעים למתחם הסמכות של בג"ץ, טיבם של הליכים לביטול הסכמים שקיבלו תוקף של פסק דין, והצורך בבירור עובדתי. ההחלטה מדגישה את הגבולות של בג"ץ כמבקר את החלטות הרשויות, ולא כערכאה שיפוטית ראשונה לבירור סכסוכים אזרחיים מורכבים.