סע"ש 19802-03-15

תקציר

התובע, עובד שעתי, תבע את מעסיקו בגין הפרות שונות לכאורה של חוקי העבודה, לרבות אי תשלום שעות נוספות, אי הפרשה לקרן פנסיה ואי מתן הודעה מוקדמת על תנאי העסקה. הנתבעת הודתה בעיכובים אך ייחסה אותם לקשיים כלכליים, וטענה כי התובעת פוצתה בזמן אמת, כי יחסי העבודה הוסדרו על ידי צו הארכה אחר, וכי התובעת לא עבדה שנה שלמה. בית הדין הסכים עם התובעת כי מערכת היחסים אינה כפופה לצו ההארכה כנטען על ידי הנתבעת, וכי התובעת הועסקה החל מיום 1.1.2014. היקף משרתו של התובע התבסס גם על דוחות הנוכחות שהוגשו על ידו בשל אי הצגת דוחות נוכחות של הנתבעת, ובית המשפט חישב זאת ב-59%. בית המשפט פסק לתובע 9,583.4 ש"ח הפרשי שכר, 1,723.4 ש"ח לפדיון חופשה, 1,115 ש"ח להבראה, 1,680.5 ש"ח כפיצוי בגין אי הפרשה של המעסיק לקרן הפנסיה ו-10,000 ש"ח כפיצוי לפי חוק הגנת השכר בגין פיגור בתשלומי שכר. בית המשפט פסק גם לטובת התובעת בעניין פיצויי פיטורים, וחישב אותם בסך 2,599.4 ש"ח, וקבע כי הנתבעת לא הביאה ראיות מספיקות לביסוס טענת הקיזוז. עם זאת, בית הדין דחה את התביעות להפרשי החזר נסיעות, פיצויים לפי חוק הודעה מוקדמת לעובד, הפרת הסכם ועוגמת נפש. השופט דחה גם את התביעה נגד הנתבע, בעל המניות ומנהל החברה, שכן התובע לא סיפק תשתית עובדתית לעילת תביעה עצמאית, אלא רק טען להפרת חוזה ודיני עבודה. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו, ולנתבע ניתנו 30 יום לשלם לתובע את הסכומים הנקובים, שיצברו ריבית עד למועד התשלום.