רע"א 4627/14

תקציר

במקרה דנן, הוגשה בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז, בהרכב השופט י' שינמן, אשר חייבה את המבקש, פז, להמציא מסמכים ספציפיים למשיב, נכה צה"ל, הקשורים לסכסוך על הפעלתם בתחנת דלק. המחלוקת נבעה משורה של הסכמים בין הצדדים, החל משנות ה-80, שכללו הפעלה והשכרה של תחנת דלק. נקודת מחלוקת מרכזית הייתה האם הוראה בחוזה מאפשרת למשיבה להגיש תביעות כספיות נגד פז, המותנות במילוי תנאים מסוימים. המשיב טען כי פסיקה קודמת של בית המשפט במקרה דומה, שהסתיימה מאוחר יותר בפשרה, מקיימת תנאים אלה. בית המשפט המחוזי קבע תחילה כי הסכמי הפשרה יכולים להיות רלוונטיים והורה על גילוים תוך הגנות על סודות מסחריים. עם זאת, פז ערערה על כך, בנימוק של חיסיון ותהתה אם התקיימו קריטריוני הרלוונטיות, בהתחשב בכך שהסכמי הפשרה לא היו פסקי דין. בית המשפט העליון מצא כי תוכנם של הסדרי הפשרה אינו רלוונטי בהכרח להכרעה בשאלה מהו "פסק דין חלוט" כהגדרתו בחוזה. בית המשפט החליט כי על בית המשפט קמא לבחון תחילה את המסמכים כדי לקבוע את הרלוונטיות שלהם ואת נחיצות הגילוי, תוך איזון מול טענות לסודיות. בסופו של דבר, הערעור התקבל, ובכך נמנע גילוי למשיב בשלב זה, אך אפשר לבית משפט קמא לבחון מחדש את הסכמי הפשרה על חשיבותם הפרשנית. בהחלטה זו לא נפסקו הוצאות.