רע"א 42542-10-20

תקציר

המועצה לביטחון לאומי (המל"ל) עותרת לבית המשפט בבקשה לערער על החלטת בית משפט השלום בתל אביב-יפו להיעתר לבקשת המשיבים להציג ראיות הסותרות את קביעת המל"ל בדבר הקשר הסיבתי בין תאונה לבין אירוע מוחי שהביא למותו של אדם (להלן: "המנוח"). עזבונו של המנוח והתלויים בו הגישו תביעה נגד המל"ל ונתבעים נוספים, והמל"ל הגיש תביעת שיפוי נגד חלק מהנתבעים. עניינה של החלטת בית משפט קמא בבקשת המשיבים להציג ראיות סותרות, לאחר שוועדות המל"ל קבעו כי האירוע המוחי לא נגרם כתוצאה מהתאונה. המל"ל טוען כי ההחלטה מפרה הסכם עם המבטחים וכי לא מתקיימים התנאים להצגת ראיות סותרות. המשיבים גורסים כי ההחלטה צריכה לעמוד, שכן ערכאת הערעור ממעטת להתערב בהחלטות מסוג זה, ובמקרה הנוכחי מוצגים מספר נימוקים המצדיקים את החלטת בית המשפט קמא, ובהם: הצגת חוות דעת רפואית פרטית לוועדה הרפואית של המל"ל על ידי המנוח, השפעתו האפשרית של בית הדין לעבודה על החלטת הוועדה, היעדר הנמקה מספקת להחלטת הוועדה, וסתירות בין קביעותיהן של ועדות המל"ל השונות. ערכאת הערעור מסכימה עם המשיבים ודוחה את בקשת המל"ל, תוך שהיא מדגישה כי די בהשפעה המצטברת של נימוקי בית משפט קמא כדי להיעתר לבקשה להצגת ראיות סותרות, מה גם שטענת המל"ל מאוחדת עם טענת המנוח. המל"ל נדרש לשאת בהוצאות המשיבים.