ת"א 11265-05-12

תקציר

המחלוקת במקרה זה נסובה סביב נכס מקרקעין הממוקם ביפו, ובפרט מחסן בבעלות הנתבעת. התובע טוען כי רכש את המחסן מהנתבע בשנת 2001 ומבקש שזכויותיו בנכס יוכרו על ידי בית המשפט. בתוך כך, הנתבעת מכחישה כי מכרה אי פעם את המחסן לתובע, וטוענת כי חתימתה על הסכם המכר הנטען וייפוי הכוח שהציגה התובעת מזויפים. לטענתה, היא המשיכה להחזיק ולנהל את הנכס לאורך השנים, להשכיר אותו לאחרים ולנקוט בהליכים משפטיים לפינוי פולשים. השאלה העיקרית העומדת בפני בית המשפט היא אמיתות חתימת הנתבע, שעל התובע להוכיח מעבר לספק סביר נוכח הכחשת הנתבע. ראיות התובע בנקודה זו פגומות ואינן עקביות. עדויותיהם של התובע ועדיו, לרבות עו"ד עומר נעמנה (שהיה עד לכאורה לחתימה) ושלום שלאש (עובד התובעת), סותרות זו את זו בפרטים מהותיים הנוגעים לטקס החתימה ולתשלום הראשוני ששולם לנתבע. יתר על כן, חוות הדעת הגרפולוגית המומחית שהוגשה על ידי הנתבע מצביעה על הסתברות גבוהה מאוד לכך שהחתימות המדוברות אינן אותנטיות, דבר המערער עוד יותר את טענת התובע. בנוסף לצרותיה של התובעת, הימנעותו מלהציג כל ראיה בנוגע לתשלומים הבאים, תשלומי המס הקשורים לרכישה וחוסר המעש שלו לאורך השנים להעברת הזכויות על שמו מטילים ספק בכנות תביעתו. לעומת זאת, גרסת הנתבע לאירועים עקבית בדרך כלל ומאוששת בראיות תיעודיות, לרבות הסכמי שכירות והתכתבויות עם עיריית תל אביב. גם עדותה אמינה ובלתי מעורערת על ידי עורך דינה של התובעת במהלך החקירה הנגדית. בסופו של דבר, בית המשפט מוצא כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו בנוגע לחתימת הנתבע, ועל כן יש לדחות את תביעתו. לפיכך חויב התובע לשלם לנתבע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בסך 10,000 ₪.