מ"ת 75-10-10

תקציר

המשיב, תושב שטחי הרשות הפלסטינית, מואשם בשורה ארוכה של שידול בניו לבצע פשעים בישראל בעת ששהה בשטחים הפלסטיניים. עבירות אלה, הכוללות גניבה, שהייה שלא כדין ותקיפה בגין גניבה, בוצעו לכאורה על ידי בניו ושותפו לפשע בשכונות גילה ותלפיות בירושלים. המשיב מואשם גם בתקיפת אחד מבניו בנסיבות מחמירות ובקבלת רכוש גנוב. ההגנה טוענת כי לבתי המשפט בישראל אין סמכות שיפוט על המשיב, שאינו מחזיק באזרחות ישראלית ואינו מתגורר בישראל, וכי העבירות בוצעו מחוץ לגבולות ישראל. עם זאת, השופט קובע כי העבירות נחשבות ל"עבירות פנים" לפי סעיף 7(א)(1) לחוק העונשין, שכן הן בוצעו בחלקן בתוך שטח ישראל. השופט מוסיף ודן בעילות השיפוטיות ומגיע למסקנה כי לבתי המשפט בישראל יש סמכות לגזור את דינו של המשיב בגין עבירות השידול. בהתייחסה לסוגיית שחרור המשיב ממעצר, שוקלת השופטת את הראיות שהוצגו. השופט מציין כי דברי הבנים הם הראיה הישירה היחידה הקושרת את המשיב לביצוע העבירות. בעוד שדבריו של הבן מוחמד מרמזים על שימוש באלימות, דבריו של בן ח' אינם תומכים בטענה זו. נוכח מעמדן המשפטי הרעוע של הראיות והיעדר הסתברות גבוהה להרשעה, השופט קובע כי ניתן לשחרר את המשיב בתנאים כספיים מסוימים ובתמיכת ערב. השופט מדגיש את הסבירות הנמוכה של הראיות שיובילו להרשעה וקובע כי שחרורו של המשיב מוצדק כל עוד הוא יכול להבטיח את התייצבותו למשפט. ההחלטה כוללת תנאי שחרור ספציפיים, ויישומה מתעכב ב-48 שעות כדי לאפשר לפרקליטות להחליט בערר אפשרי.