פ"א 1026/07

תקציר

גזר הדין המדובר נוגע לגבר בן 47 עם היסטוריה של 43 הרשעות קודמות, כולל סעיפים רבים של פריצה ואלימות. האיש הורשע בעבירות פריצה נוספות, הפעם בריתוך סורגי חלונות המטבח של בית משפחת אלבז. ההרשעה התבססה על עדויותיהם של שני שכנים, אברהם אדרי ושולמית גבע, שראו את המערער סמוך לחלון ולביתה של משפחת אלבז ביום האירוע. לשכנים לא הייתה מחלוקת עם המערער ועדויותיהם היו עקביות ומהימנות, לטענת בית משפט קמא. עדותו של המערער, לעומת זאת, הכילה סתירות רבות ולא נחשבה אמינה. כך למשל, טען המערער כי עבד בבניין סמוך בעת הפריצה, אך האליבי שלו סותר את עדותו של השכן אדרי. ערכאת הערעור סקרה בהרחבה את פסק דינו של בית משפט קמא ואת הראיות שהוצגו, והסכימה עם ממצאי הערכאה הנמוכה יותר. ערכאת הערעור הדגישה כי לבית משפט קמא היה יתרון בהערכה ישירה של מהימנות העדים וכי מסקנותיו היו סבירות ומבוססות ראיות. השופטים ציינו כי הסתירות והשקרים של המערער תומכים בטענת התביעה. עוד הסכימו כי היעדר טביעות אצבעותיו של המערער בזירת הפשע אינו מזכה אותו, נוכח עברו העשיר בעבירות דומות והסיכוי הבלתי סביר שפורץ מנוסה ישאיר טביעות אצבעות. זאת ועוד, ניסיונו של המערער להפעיל הגנת אליבי לא צלח, שכן עדת האליבי לכאורה, גב' דואק, נקבעה כבלתי אמינה וסביר להניח שעדותה לא הייתה מיטיבה עם המערער. לפיכך דחתה ערכאת הערעור פה אחד הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין, שכלל עונש מידתי, הולם ומאוזן בגין עבירות המערער. ביצוע גזר הדין עוכב ביומיים לצורך הסדרת ענייניו של המערער, בכפוף לתנאי שחרור מסוימים.