בג"צ 2875/18

תקציר

בפסק דין מקיף בחן בית המשפט את הסמכות להתקין את תקנה 2(א) שעניינה פטור מאגרת היתר לחברות בנייה זרות המעסיקות עובדים באופן ישיר. התיק נסב סביב השאלה האם "סוגי עבודה מסוימים" הנזכרים בסעיף 1י1(ה)(1) לחוק עובדים זרים כללו מאפייני העסקה שונים מעבר לתפקידים ספציפיים בתחום הבינוי. בית המשפט הסכים עם פרשנות המדינה כי המונח יכול לחול על מתכונת העסקה שונה, ובכך אישר את תוקפה של התקנה. הושם דגש על הפרשנות ההיסטורית של החוק על ידי הרשויות המנהליות, התומכת ביישום רחב התואם את יעדיה הכלכליים של הממשלה, שמטרתו לטפל במשבר הדיור באמצעות הגברת פריון הבנייה. שיקולים אחרים דחו את טענות העותרים נגד סבירות התקנה, בנימוק של נחיצותה של הגנת ינוכה לייצוב פעילותן הראשונית של חברות זרות בישראל. השופט עמית אמנם חלק על כך, והצביע על כשלים פרוצדורליים בפיקוח הפרלמנטרי, אך הרוב תמך בתוקפו של הפטור, תוך הכרה בעמדתם העקבית של משרדי הפנים והאוצר ובהתאמתו של הפטור למדיניות החברתית והכלכלית. משכך, נדחתה העתירה נגד התקנה, שאישרה את ההחלטה המינהלית ואת פרשנותם של שופטי הרוב, שגברו על טיעוני הנגד בדבר כוונת המחוקק והאישורים הפרוצדורליים.