ה"פ 49879-11-20

תקציר

התובעים, בעלי בתים פרטיים במתחם בזכרון יעקב, תבעו את הנתבעים על זכות השימוש במעבר פרטי העובר בחלקות הנתבעים ומשמש ככביש הגישה היחיד לבתי התובעים. התובעים טענו כי רכשו זכות שימוש בלתי חוזרת במעבר על בסיס שתי מערכות הסכמים: (1) הסכמים בין הרוכשים המקוריים של החלקות לבין החברה שפיתחה את המתחם, ו-(2) הסכמים מאוחרים יותר בין הרוכשים המקוריים לבין עצמם. בית המשפט קבע כי התובעים הצליחו להוכיח את קיומם של הסכמים אלה ואת אופיים הבלתי חוזר. מהראיות עולה כי היזם יזם את המעבר הפרטי כדי להבטיח גישה מוטורית לבתים וכלל אותו בתוכנית הפיתוח הנדרשת לחידוש היתרים. הרוכשים המקוריים הסכימו להקמת המעבר, ביודעם שהוא יעבור בחלקותיהם, שכן זו הדרך היחידה להשיג גישה מוטורית וחניה צמודה. הסכמה זו ניתנה גם בין הרוכשים המקוריים עצמם, שכולם הסתמכו על קיומו של המעבר. בית המשפט מצא כי ההסכמים היו מפורשים והובילו להיתר בלתי חוזר לשימוש במעבר הפרטי. זאת ועוד, הנתבעים שחסמו את המעבר, נדיר, היו מודעים לקיומו של המעבר ולזכותם של התובעים להשתמש בו בעת שרכשו את חלקתם. הם אף הסכימו לרכוש את החלקה בכפוף להמשך קיומו של המעבר וקיבלו מחיר מוזל בשל כך. לפיכך, התנהלותו של נדיר בחסימת המעבר נקבעה כחסרת תום לב. משכך, קיבל בית המשפט את תביעת התובעים והורה על הכשרת המעבר הפרטי, כאשר עלויות שיפוצו יישאו בעיקר במקרים נדירים. כמו כן ניתנה לתובעים הזכות ליזום הליכים משפטיים לרישום טובת הנאה בחלקות הנתבעים לאחר שחלפו שנות השימוש שנקבעו. לתובעים נפסקו הוצאות משפט בסך 40,000 ₪ מחברת Rare, בעוד שלא נפסקו הוצאות כנגד הנתבעים האחרים.