בע"מ 7272/10

תקציר

פסק הדין עוסק בתיק מורכב בתחום דיני המשפחה הנוגע לחלוקת רכוש בעקבות אלימות קשה בחיי הנישואין. המשיב הורשע בניסיון רצח נגד בת זוגו ונידון ל-13 שנות מאסר. הסוגיה המשפטית המרכזית הייתה האם מעשה אלים זה צריך להשפיע על חלוקת נכסי הנישואין בעת הגירושין. בתחילה, בית המשפט לענייני משפחה פסק לחלוקה שוויונית, תוך שלילת האשמה המוסרית כגורם לחלוקת רכוש, והציע כי סוגיות אלה יידונו בתביעות נזיקין נפרדות. עם זאת, בערעור נוסף בחנו בתי המשפט האם אלימות קשה מהווה "נסיבות מיוחדות" לפי סעיף 8 לחוק יחסי ממון, המתירות חריגה מחלוקת שווה בנכסים. השופטת ברק-ארז טענה כי במקרים של אלימות קיצונית, שיקולים כאלה יכולים להצדיק יחסי חלוקה שונים כדי למנוע מהפוגע ליהנות מנכסי הקורבן, תוך התמקדות בעיקר בזכויות פנסיוניות. השופט הנדל הדגיש את השפעת האלימות על האוטונומיה הכלכלית של הקורבן, ואילו השופט מלצר הציע כי אלימות קשה לבדה עשויה להצדיק הפעלת סעיף 8, ללא קשר להשפעה הכלכלית. בסופו של דבר, בית המשפט הכריע לטובת הקורבן, החריג את הפוגע משיתוף זכויות פנסיוניות והדגיש את ההשפעה המשמעותית של אלימות קשה במשפחה על שיקולי חלוקת רכוש.