ע"א 50/89

תקציר

במקרה שהובא בפני בית המשפט העליון ערערה פרופסור חבר באוניברסיטת בן-גוריון על החלטת בית המשפט המחוזי בעניין תלונתה נגד דיקן הפקולטה, המשיב מס' 4. הפרופסור החבר טען כי הדיקן לא מילא את תפקידו על פי תקנות האוניברסיטה, במיוחד בניהול תקציבים, והפריע לקידומה לפרופסור מן המניין על ידי מניפולציה במכתבי ההמלצה שלה. ועדה בלתי תלויה קבעה בעבר כי שני הצדדים לא עמדו באמות המידה האוניברסיטאיות המצופות, אך המליצה לנקוט צעדים משמעתיים רק נגד המערער ולא נגד הדיקן. המערערת ביקשה מבית המשפט המחוזי סעד הצהרתי שיבטל את החלטת הוועדה בעניין קידומה, יכנס ועדות משמעת בלתי תלויות וימנע את בחירתו מחדש של הדיקן. בית המשפט המחוזי דחה את תביעתה על הסף, מה שהוביל לערעור בבית המשפט העליון. בית המשפט העליון הדגיש את ההתערבות המוגבלת של בית המשפט בגופים וולונטריים עצמאיים כמו האוניברסיטה, והדגיש כי החלטות חייבות להתבסס על חריגה מסמכות או הפרה של עקרונות הצדק הטבעי. למרות שבית המשפט תמך בדחיית חלקים מתביעתה של המערערת בנוגע לתפקידים ולתהליכים פנימיים באוניברסיטה, הוא מצא פגמים פרוצדורליים באופן שבו טיפלה נשיאת האוניברסיטה בבקשתה להעמיד לדין משמעתי את הדיקן. בית המשפט קבע כי יש לבחון היבט זה באופן יסודי יותר בערכאה נמוכה יותר. משכך, בעוד שרוב הערעור נדחה, הוחזר התיק בדבר הצורך בוועדת משמעת נגד הדיקן לדיון נוסף, והמערער זכה בהוצאות משפט חלקיות.